שום דבר לא הלך כמתוכנן

תיכננתי את זה. כל צעד וצעד בחיים האלו. כל התוכנית יכלה לעבוד אם רק היית מקשיב לי? אבל לא הקשבת ,אתה אף פעם לא מקשיב לי. כל הלילה אני ישבתי על זה, וזאת לא הייתה עוד עבודה טיפשית שלך בספרות. לא עוד מותחן חסר מעצורים אלא החיים עצמם!. אתה בכלל מסוגל להרים את הראש מהספר הדבילי שלך ולראות שאתה התא כלא. האלה יודעת איך לא לקחו לך את הספר. חנון.
כל לילה אני עובדת קשה מאוד ,וישנה מעט, אין לי אפילו סיבה לישון מעט. כל הלילה נדודי שינה. אני שונאת את זה. ומה שהכי גרוע. שאין לי סיבה. אם הייתה לי סיבה למישהו יהיה אכפת. אבל מה לך אכפת, סתם איזה חייל זוטר שהצלחתי להערים עליו לעזור וגם כן עזר לי. יושב וקורא ספר בזמן שאנחנו בתוך מתקן כליאה. עוד מאט יוציאו אותנו למשפט, אבל לאף אחד לא אכפת עוד ראש פחות ראש. אנחנו לא יוצאי דופן משאר העולם. אני מטומטמת ואתה דפוק. זה בערך כולם מתוך כולם בעולם הזה. אני לא יקרת ערך לאיש. רק עוד זוג ידיים במשוואת החיים. וגם כן, אף פעם לא עזרתי בבית. אני הייתי עסוקה בתכנונים. בעיקר, בתוכנית הזאת. לא היה דבר שיכול עלי. הייתי מוכשרת בלהיות בלתי נראית עד שראית אותי. ומאז גם לא סתמת. כמה שרציתי שתסתום. אבל גם אני חפרנית. חופרת וחופרת אבל אתה אפילו לא אומר שזה נכון. הכחשה זה לאנשים שמתביישים במה שהם. אני לא מכחישה שום דבר ממי שאני. נערה, סתומה, יהירה, חושבת שהחיים אולי יצליחו לפי התוכנית. אבל לא. החיים לא עובדים לפי איזו תוכנית תמיד היו אומרים לי. אבל או כמה שאני שונאת בלתמים ,וגם פינות ריקות. הרי אין כלום לעשות בהם. אז פעם הבאה, אם לא יוציאו אותנו להורג. בבקשה תשתוק ותקשיב לי . התוכנית חייבת ללכת כמתוכנן גם שהיא לא.