שוויון

אם יש משהו שאני שונאת זה אי-שוויון.
אנשים יהירים, שחושבים שהם מלכי העולם.
הלוא לכך נועדה הדמוקרטיה?
לא משנה כמה ננסה להשוות את עצמנו לאחרים, ולהוריד מרמתנו, ואף להעלות אותה, עדיין יהיה אי-שוויון בעולם.
בכל מקום יש אנשים יהירים, שמדברים בשפה גבוהה, ו'מבקרים' את סיפורם של מישהו אחר בתור דבר גרוע. כאילו שזו עבודתם! תגידו לא אהבתי ודי. הם מתחילים לנמק, ולפגוע. להעליב, ולדבר בשמות פוגעניים. הדבר הזה לפעמים ממש מרתיח אותי! הם חושבים שסיפורם יותר טוב, ושזה שהם וותיקים כאן, או גדולים יותר בגיל, גורם להם להיות רמים ואצילים יותר.
כל מה שאני רוצה בעולם, זה שאנשים יהיו שווים. ואחר כך עוד מתלוננים שהמקום כאן הוא תת-רמה. אז שלא יהיה כאן! הם נשארים בכוונה, כדי לפגוע. הם קוראים לסיפור שבן אדם השקיע וכתב אותו בשמות גנאי.
הלוואי והשיר שווים היה אמתי.
"ואולי יבוא יום ונהפוך שווים
אתה תהיה לי נחל ואני לך ימים
ונזרום ביחד עד אין סוף
שנייה לפני שקו החוף מגיע
שנייה לפני שקו החוף מגיע.."
הלוואי ובאמת כולם היו שווים. ושלא יהיו שחורים, או לבנים.
שכולם ייראו הכל בוורוד, וכולם יהיו צבעוניים, ושווים בכל.
מרתיח אותי לחשוב על כל המלכים, הנשיאים, וראשי הממשלות.
הם לא יותר מבני אדם!
לקנות נרות באלפי שקלים, ולזרוק נעליים על עובדות. כל זה רק כי הם מחשיבים את עצמם! זה אי- שוויון. הם בסך הכל בני אדם!
אני לא אכבד שום ראש, או אשת ראש ממשלה, שלא מכבדים את שאר בני האדם, ומחשיבים את עצמם כגדולים יותר. אני לא אכבד אף אחד, שמחשיב את עצמו כגדול יותר, וכמכובד יותר. וגם עם יש לו פרס על זה, או תעודה, אני לא אכבד אותו, ולא אתאר אותו כדמות גדולה, כי הוא לא מכבד את השאר, והוא לא מאמין בשוויון. זהו בן אדם שרק מנצל את מעמדו!