שוב פעם אני לא מוצא את עצמי

"שוב פעם אני לא מוצא את עצמי", אמרתי לעצמי היאוש גדול. כל היום אני עושה לופים בכל הבית ספר, הולך חוזר, הולך חוזר מנסה לקבל תשומת לב מאנשים ולאף אחד לא אכפת ממני, אף אחד לא מעוניין בי, נזכרים בי רק שהם צריכים משהו או עזרה וזה כבר מתחיל להימאס עליי.
אני מסתובב בתוך מסדרונות הבית ספר, משוטט לי כמו זאב בודד, רואה כולם נמצאים עם כולם בכל שכבות הגיל וזה הכי שובר אותי, הם לא מעוניינים להיות איתי, הם לא מתייחסים אליי.
לפעמים הייתי עושה כל מיני שטויות כדי לקבל תשומת לב, אבל זה לא אני בכלל, האם אני בכלל צריך לשנות את עצמי כדי שהם יאהבו אותי,אחרי זה בכלל עשיתי בדיוק את מה שהם רוצים ממני שאני אהיה יותר קליל ומצחיק ושטותניק כזה אבל זה לא אני בכלל!!!!
ושוב אני הולך וחוזר לא מוצא את עצמי וכברו עייפו לי הרגליים אז חזרתי לכיתה
ובכיתה הייתה קורל, שוב היא בפלאפון, אני מתיישב והיא שקועה בטלפון, לבסוף היא עזבה אותו והתחילה לבהות בקירות מרוב שיעמום, היא מסתכלת עליי ואני מסתכל עלייה, אין בנינו שיח בכלל, היא מנסה לנסות לדבר, ואני תקוע לא יודע על מה לדבר, ככה זה עם כולם, אף אחד לא מעוניין לדבר איתי, אני נראה לי משעמם אותם,הבדידות היא קשה מאוד.
קורל לבסוף החליטה לפתוח את הפה:"משעמם אה"
עניתי לה:"כן", באדישות יתרה, ובזה נגמרה השיחה.
שוב פעם זה לא הולך לי, אני לא מצליח לפתח שיחה אחת נורמלית עם בן אדם, אני חושב שאני משתגע, משעמם לי מאוד.
ושוב אני מוצא את עצמי הולך וחוזר מחפש תשומת לב ולא מקבל, אנשים כבר עושים לי פרוצפים של כאילו מה יש לו זה, בא והולך, נמאס לנו לראות את הפרצוף שלו.
ככה זה שלא מתייחסים אלייך, שלא אכפת להם ממך, את זה שאתה לא מצליח ליזום שום דבר, גם אם אני אעלם מהכיתה הם לא ישימו לב אליי. אבל שהם יצטרכו משהו אני פתאום קיים וזה הכי שובר אותי.
וככה זה כמעט כל יום