שאיפה לחיים…

פרק 1-
בוקר חדש, ליום לימודים חדש. תחילת כיתה ט' , מתגעגעת לחברותי שלא ראיתי מסוף שנה שעברה ובעיקר למעיין החברה הכי טובה שלי, כל הילדות שלנו עברה ביחד, ההורים שלי ושל מעיין הכירו יחד בחדר היולדות אני ומעיין נולדנו באותו התאריך, 5.3.2001 ומהרגע הראשון שנולדנו אנחנו כמו אחיות בלי קשר דמי, אנחנו משתפות אחת את השניה בהכל, בסודות, אהבה, משברים. בחיים לא רבנו, ולא התווכחנו, אנחנו אוהבות את אותו סגנון המוסיקה,והכל משותף אצלינו, לא ראיתי אותה מסוף שנה שעברה, כי טסתי עם המשפחה לשליחות באמסטרדם וממש נהנתי אך החופש נגמר וצריך לחזור לחיים , אח שלי הראל בדיוק התגייס לקרבי ואניי ממש ממש שמחה בשבילו זה היה החלום שלו.
ההורים שלי אמא שלי-לינה בת 35 עוסקת במקצוע הנהלת מסעדה שפתחה ומנהלת אותו עם אבי, אורי בן 37 הם מכירים מכיתה ז' ועד אז הם יחד לא עוזבים אחד את השניה. ואביאל החבר הכי טוב שלי מהגן הוא ומעיין היחידים שאני הכי סומכת עליהם בעולם . השעון מצלצל השעה 06:45 קמה על רגל ימין , מתארגנת לובשת את חולצת הבצפר החדש, ג'ינס קרעים , ואנס שחור, מתאפרת עושה מחליק, מארגנת מערכת, אימיי הכינה לי ארוחת בוקר, ואבא מקפיץ אותי לביה"ס אני יורדת מהאוטו, נכנסת מהשער ורואה את מעיין ואת חברותיי דניאל ואריאלה ורצה אליהן בתהרגשות ודמעות זולגות בעייני, מרוב געגועים "מעייןןן אחותייי, כמה שהתגעגעתי את לא מבינהה" היאא מחבקת אותי בחוזקה ואומרת ליי "את לא מבינה כמה שאת היית חסרה לי אניי לא הפסקתי לחשובב עליךך את סוף סוףף חזרתת, איך היה באמסטרדם?"
"היה מושלםם וקטלניי, אבל איך אפשרר בלי לראות אותך 3 חודשים איך?!"
"אניי שמחה שחזרת אהובתי:)"
נתתי נשיקה לאריאלה ודניאל חברות נוספות שלי מהחטיבה איתי ואמרתי להן:" בנות אני ממש התגעגעתי אליכן,אתן לא מבינות כמה הייתן לי חסרות, אני שמחה מאוד לפגוש אותכן" לפתע נשמע צילצול עם השיר של עומר אדם ומשה פרץ "היא רק רוצה לרקוד" וזה היה ממש באווירה טובה ושמחה.