שאיפה לחיים…
פרק 3-
ניגש עומרי אם יובל אלינו, והתחלנו לצחוק ולדבר, להכיר והיה ממש כיף. לאחר סיום יום הלימודים הלכנו הביתה אני ומעיין, הגעתי הביתה, במהלך חזרה הביתה סיפרתי למעיין על מה שחשבתי היום על עומרי . כי אני לא יכולה להסתיר ממנה סודות. חזרה הביתה ואני רואה את אמא אבא וסבתא יושבים בסלון, את סבתא שלי לא הצגתי סבתא שלי קוראים לה אילנית יושבים בסלון עם מבטים לחוצים ומופתעים, ולאמא זלגו דמעות בעיינים. שמתי תתיק נעלתי את הדלת ורצתי לכיוון הסלון. ואני שואלת את אמא "מה קורה, כאן?!" אבא עונה "לאמא.." ודמעות זלגו בעייני , "מה לאמאא מה?!" צעקתי.. "לאמא גילו סרטן שד.." אבא אמר באכזבה. "התחילו לזלוג לי דמעות, רצתי וחיבקתי את אמא שלי" ואמרתי בהבטחה :" אמא אני מבטיחה לך, הכל יהיה בסדר, הרפואה שלנו זו רופאה אחת הטובות בעולם, אל תדאגי" חיבקתי ונישקתי אותה. "מחר אני מתחילה טיפולים ראשוניים, אני מקווה שיהיה בסדר" אמא אמרה בתהבאסות . עליתי לחדר נכנסתי להתקלח והתחלתי פשוט לבכות , ולא יכלתי לספר לאף אחד אני ממש התבאסתי כאילו לאמא שליי, סרטןן? בשדיים? למה דווקא לה? למה?. לפתע נשלחת לי הודעה, מאחי , "אני מקווה ששמעת כבר?" עניתי לו שכן . "מחר אני חוזר מהבסיס לקחתי חופש לחודש להיות לצד המשפחה" אמר הראל. חייכתי וניגבתי את הדמעות. לפתע אני רואה שיחה נכנסת, ממספר לא מוכר ועונה: "הלו?"
"היי תהילה, זה עומרי, מה עושה היום בערב, או עכשיו?"
"או היי,.." עניתי ולא ידעתי מה להגיב,להגיד. הייתי חייבת לאוורר את הראש, ירדתי לסלון ודיברתי עם אמא ואבא והם אמרו לי שאני אצא לנקות את הראש.
עניתי לעומרי : " את האמת אני לא עושה כלום, באלך לעשות משהו?"
"בטח ב7 אבוא ליד הבית שלך ונצא" אמר
חייכתי ועניתי לו :" אוקי הלכתי להתארגן ביוש!"
תגובות (0)