שאיפה לחיים…
פרק 2-
נשמע צילצול עם השיר של עומר אדם ומשה פרץ "היא רק רוצה לרקוד" וזה היה ממש באווירה טובה ושמחה. הסתכלנו ברשימות ובמזל אני ומעיין באותה כיתה כ"כ שמחתי, נכנסו לכיתה ט'3 היו תלמידים חדשים וחלקם משנה שעברה ואפילו הגיעו שני בנים חדשים, "תראיי איזה הורסים על מי את בונה" שאלה מעיין וגיחחה? "חחח" גיחחתי "וואלה שניהם נראים ממש טוב חח" אמרתי, "אולי יש להם בכלל חברה?!" חייכה ואמרה מעיין. התיישבנו מאחורי הבנים החדשים, המורה הציגה את שני הבנים עומרי ויובל לעומרי היו עיינים כחולות וליובל היו עיינים ירוקות. המורה התחילה בקריאת שמות ואז כשהמורה קרה את שמי .. "מעיין מיכאלי" גיחחתי ואמרתי " חח כאן המורה" והאמתי שעומרי ממש מצא חן בעייני ולא אמרתי את זה למעיין ממש התביישתי וכל הזמן הסמקתי, המורה ביקשה להוציא מחברות ספרות, ואז המחברת נפלה לי מאחורי עומרי, הוא הסתובב והרים לי וחייך ואמר : "חח קחי בקשה , נפל לך" חייכתי אליו ועניתי "תודה…" לאחר מכן המורה העבירה רשימת שמות, וביקשה מכל תלמיד לכתוב את המספר הטלפון כדי לפתוח קבוצה ולרשום את המספר ליד השם שלו, כדי לפתוח קבוצה כיתית לעידכוני הודעות. הדף הגיע אלי ואל מעיין , רשמנו את המספר והעברנו לעומרי וליובל הם רשמו את המספר ואז ראינו ששניהם העתיקו את המספר שלי ושל מעיין, חייכנו וגיחחנו "פתחו קבוצה חח כע?" אמרה מעיין, יובל הסתובב וגיחח. השיעור עבר די מהר, יצאנו להפסקה ואני ומעיין התיישבנו בספספל עם הקולה זירו שקנינו במכונת השתיה, והתחלתי לספר למעיין על אמסטרדם "ובקיצור היה ממש מושלם, נוף יפה מזג אוויר נחמד, אנשים נחמדים, אני ממש נהנהתי."
"איך אפשר שלא להנות מאמסטרדם?" ניגש עומרי אם יובל אלינו , והתחלנו לצחוק ולדבר, להכיר והיה ממש כיף.
תגובות (0)