רשת דיגים
הצומת הזו כמו תחתית הכוס. מארבע פינות נמזגים לתוכה אנשים, כל הבקבוקים שמרכיבים את הקוקטייל התל אביבי מתפרקים את פקקיהם ושופכים לתוכה את ליבם. ובימי חורף מגירים גם השמים את תכולתם והצומת צר מלהכיל את כל הבוצה.
למי שמחפש לבוסס במדמנה ולדוג בלא מאמץ, אין טוב ממנו.
מכונית מצוחצחת ושתי שוטרות צעירות מוכיחים, שאין צורך בהשקעה מרובה כדי ליצור הכנסות. החתולים והחולדות בנו יחד רשת מחוררת, שכמו המסננות בקלונדייק יודעות להפריד את הזהב מהבררה הקטנה.
הילדה עוצרת אותך וממלמלת את הטקסט שהוא חוט השדרה של הרשת. לפניך חלף קטנוע כחוט השערה מגבה של הולכת במעבר, אבל החור לא מכווץ דיו ללכוד אותו. הברחש המתזז הזה נחשבים זן בסכנת הכחדה, שאפילו החולדות מתעלמות מעקיצותיו, והכצים כמובן. אולי זה העור העבה, אולי הוא לא מעורר אצלם את חוש המידה.
אין ברירה, צריך לפתוח את הפה, להילחם על נפשותינו.
הילדה בלשון חלקלקות: "שוטר שרואה עבירה חייב לעצור אותך. לא נתת להולכי רגל לסיים את חציית המעבר בשלום". רואים, שמציק לה.
היא מסתתרת מרחק 70 מטר ממהצומת כשביניהם עץ עבות סוכך והיא מספרת לך מה קרה שם. מתרחשת במקום פעילות אינטנסיבית ומצבים משתנים תוך שניה. אין לה אפשרות להנציח עשירית שניה מסוימת כי המוח ממשיך את מהלכו ומצרף עוד ועוד. את רמזור הולכי הרגל כלל אינה יכולה לראות ומספר העבירות בדו גלגל המתרחשות שם בשניה יפרנס משטרת תנועה הגונה פרנס היטב משך שבוע.
אבל היא כמו רופא מומחה מכירה רק סוג מחלה אחד, קבלה הוראה להתעלם מאחרות. עבירה זה רק מה שמפקד התחנה קובע.
היא תעיד על ההתרשמות שלה. את הנוסח כבר טבעו לה המשפטנים לדבר עבירה ולבלר בית המשפט הקרוי שופט יעדיף את גרסתה.
"היא היתה עוד על המעבר כשהתחלת לנסוע".
"לא נכון, היתה על האי. חוץ מזה, זה הוא ולא היא. הוא פנה אחורה והתחיל לדבר עם מישהו. אז אני צריך לחכות לו שיגמור?"
אז מה שופט, תמשיך להאמין לה? אני הייתי במקום, קורא פנים וכוונות, היא ממרחק מנסה לרבע את העגול, ליקוב את ההר. אני טרף קל שמתאים לחור ברשת, אשם עוד לפני שפתח את פיו. אנחנו עוסקים במערכת, שאיבדה את השליטה על תנועת המולקולות האקראית, שמשליכות מעליהן כל חוק והמערכת הרי לא תודה בחדלונה. אז מתמקדים במולקולות הכבדות, במי שמעצם טבעו חייב לשמור על החוק. ובמה מתעסקים, בדקדוקי העניות, העלבון להגיון. נראה אותם מישמים את אותה קפדנות תוקפנית בצומת הבימה רוטשילד. תוך עשר דקות ישתלחו שלוחות הפקק עד הכניסה לעיר. אצלם כל צומת והחוקים שלה, כמו טיפול גנומי. הם ולא אנחנו. ככה נוצרים אויבים.
חוזרת אלי השוטרת המנוסה יותר ומשכנעת, שאודה בחטאי והיא תסתפק באזהרה. פטור בלא כלום אי אפשר. גם היא צריכה להתפרנס. עשינו עסקת טעון.
מה אגיד לכם, כשחתולים וחולדות קשרו ביניהם, הגנבים חוגגים.
תגובות (0)