רק שהיא לא כזאת

אתה לא יודע כמה זה קשה לגדל תינוקת בכוחות עצמך, היא בוכה ואת מחבקת אותה ברכות, היא נרגעת, אבל היא לפתע מתחילה להשתולל, היא מסתכלת עליי בעיניים אחרות. כי היא לא שלי ולא שלך, היא מחייכת אליי בצורה עקיפה, לא רגילה, מיוחדת, היא מביטה אל האוויר הרענן והצח ואומרת "אבא", הרי ככה חינכתי אותה, לזכור אותך, על אף שאתה כאן, היא שמחה ומאושרת, אתה לא היית חייב לברוח. ואל תאמר לי כלום בקשר לזה, זה סתם מעצבן, אני אוהבת אותך, אתה נעלם ממני לפעמים ולפעמים חוזר, אתה אבא של ילדה מאומצת, אתה בעלי. הרבה אומרים לי שאתה לא קיים ושאני מדברת לעצמי, שאני חייה באשליה, שיש לי חבר דמיוני, אבל תמיד יש בי ספק קטן שהם צודקים, עד שאני רואה אותך שוב. הילדה שלנו יודעת לעשות הכל, היא אוהבת אותנו ואנחנו אותה. רק שאני מקווה שהיא לא דמיונית.