רק רציתי ללכת לבני עקיבא

קוראים לי לאון. אני גר בדימונה. לפני חודש נכנס לכיתה המדריך של בני עקיבא בדימונה שבט 'מעלות'(כיתה ז'). הוא הודיע שבעוד שבועיים יחול מסע סוכות לאזור הכרמל, ושהיה ממש כיף.
כשחזרתי מהבית שאלתי את אימי לגבי המסע, היא מצדה אמרה שצריך לשאול את אבי שבאותו זמן היה בחו"ל. היו כמה וויכוחים ביני לבין אימי וביני ובין אבי(בטלפון), זה לא העיקר. העיקר שיצאתי.
מהשבט שלי יצאנו למסע אני, אפיק- הוא ילד מהכיתה שלי אבל אני לא יודע איך להגדיר אותו.. כל דקה שהייתה לו אפשרות להתעלל בי ולהשפיל אותי מול כל הכיתה עם השפוט שלו,אליה(שלא יצא למסע),הוא עשה את זה. יצאה איתנו גם שירה קבלן. היא הייתה באמת מקסימה, צחוקה המדהים ושערה היפיפה השוו לה מראה של מלאך- אבל שנודע לי שהיא גם הייתה האקסית של אפיק וגם למדה איתו ביסודי- ממש ירד לי ממנה. גם ידעתי שהם יהיו ביחד כל המסע, אז לא יהיה לי מקום להשחיל מילה.
האמת הייתה דווקא הפוכה והיא דיי התעניינה בי והיינו ביחד במסלולים כי אפיק עשה אותם עם אחרים. גם הילה הייתה איתי ועם שירה- ילדה מכיתה ח' מהבית-ספר של שירה. היא גם בבני-עקיבא אבל היא יצאה לבד מהשבט שלה אז המדריכה שלה נתנה לה ללכת לאן שהיא רוצה.
בלילה של המסע אני ואפיק דיברנו קצת, למרבה ההפתעה, והוא שאל אותי מה אני חושב על שירה. אמרתי לו שהיא בכלל לא הטייפ שלי, אבל בכל זאת היא ממש מקסימה.
עד הרגע הזה אני מצטער על המילים האלו.
כשחזרנו לשגרה הוא התחיל להעביר עליי שמועות בכיתה שאני מאוהב בשירה. לא כולם ידעו בכלל מי זאת שירה אבל כולם צחקו עליי והתעללו בי. יום אחד אפילו הם מש הגזימו כשהם מצאו על הרצפה סיגריה שלא כובתה בסוף היום, וכשעליתי להסעה הם דחפו את הסיגריה לעורפי. חשתי דקירה קשה, אבל לא עשו להם כלום מכייון שזה היה מחוץ שעות הלימודים ומחוץ לשטח המבנה.
מאז הם מתעללים בי,מציקים לי, מתנקלים לי.
וזה הסיפור העצוב שלי.
אפילו שבסך הכול רק רציתי ללכת לבני-עקיבא.