רצח מספר 15

רצח מ'ס 15
~-~-~-~
תקציר-
שלום. השם שלי זה ריין, גשם באנגלית.
אני בת 15. החלטתי ככה לקרוא לעצמי, שמי הקודם היה אנסטסיה.
אבל עזבתי את ביתי, את אימי,את אחי,את אבי- שלא נתנו לי טיפת חום אהבה.
גם אף אחד אחר לא.
אני רוצחת. אני נוקמת את אהבתי. אתם בטח לא מבינים אותי.
אז אני אספר הכול. את כול הסיפור הקיטשי והמטופש שלי.
פרק1-רצח מ'ס 1:בגידה
בכיתה ז' היה ילד שמאוד חיבבתי.
שיערו היה חום ובחלק משיערו היה הצבע כחול.
בגלל שהייתי מאוד מבודדת הוא היחיד שדיבר איתי,חיזק אותי ולא נתן לי ליפול.
הוא חייך אליי כול פעם כשנפגשנו.
יום אחד הוא הציע לי חברות.. הרבה אנשים הזהירו אותי מאהבה.
שזה לא משחק, עם משחקים בזה זה מחזיר אליך כאב יותר חזק מדקירה.
התעלמתי, ועניתי לו כן.
היינו חברים שנתיים. זו הייתה תקופה משמחת בחיי.
למרות שהכול היה לי טוב, תמיד הגנבתי סכין כדיי לחתוך בבית ספר.
הוא תמיד היה נמצא איתי, מתחת לשרוולי הארוך שהיה מסתיר את הסכין.
יום אחד ראיתי אותו, שאגב קוראים לו דן. ראיתי את דן במגרש, עומד לייד מישהי קרוב..
נראים מאוהבים. הם התקרבו אחד לשני יותר ויותר..הסתכלתי עליהם ממרחק לא גדול.
הוא התקרב אליה ושפתיהם נפגשו.
לקח כמה דקות להבין, שדן יבין שעמדתי שם, וראיתי הכול.
שהכול היה שקר.
"ריין..!"הוא צעק לי. חברתו צחקקה ואמרה- " את לא מבינה?! אף אחד לא אוהב אותך"
דן התעלם מההערה שלה וניסה לתפוס בידי. קיפלתי את שרוולי, דן ראה את הסכין ובמהירות עזב את ידי.
התקרבתי אליו בעודי בוכה.
"סליחה דן.." תקעתי את הסכין בצלעותיו
הוא במהירות התקפל על הרצפה עייני נפתחו לרווחה "מה עשיתי…"
התחיל לרדת גשם, החברה שלו.. שבעצם חברה לשעבר הייתה בהלם והקלידה באיטיות את המיספר הטלפון של המישטרה. התרחקתי משם.. וברחתי.