ריק

זמן רב היה,
היה בידי זמן בלתי נדלה.
עבר יום, ועוד יום, ואתה לא נמצא פה לבינתיים, כי היית צריך לחזור לזמן מה.
והלב מתחיל לפעום ולנגן מנגינות געגוע בסולם עולה ויורד במהירות.
אין לי אותך, ואני לא צוחקת כמו פעם צחוק מתגלגל.
לא הבטחת לי שום דבר, זאת אומרת שאין בינינו שום הסכם חתום של אמינות והדדיות. אתה יכול להחליט לקום וללכת בכל רגע שתרצה. תראה כמה כוח אני מפקידה בידך.
כפויות טובה אני, סביבי ישנם כל כך הרבה אנשים טובים שמעניקים לי אהבה ותשומת לב, והמחשבה האחרונה ביומי היא עליך.
זוכר איך שמענו את השיר הזה ועפנו באוויר מהתחושות שהוא העלה? זוכר איך ישבנו בבר שצריך לרדת אליו כמה מדרגות, ודיברנו על המסלול שמתרחש במוח כשהוא שומע שיר שגורם לו צמרמורת?
זוכר איך הסתכלתי לך בעיניים וניסיתי לתפוס את המבט שלך להבין אם יש בינינו משיכה?
לא הבעתי את מה שרציתי וחשקתי. ואני נשארתי כלואה שם מאחורי הסורגים, מתצפתת על כולם עוברים ומחכה שיום אחד תעבור שם גם אתה.

אתה נסעת, ועובר יום ועוד יום, ואני מחכה לרגע בו שוב אצטרך לכלוא את הרגש בפנים, ולעשות כאילו הכל כרגיל.