רחוק

קנדה, ארץ רחוקה.
אגם קפוא מסמל את בא החורף, השלג כבר נערם לגובה מטר. סתיו באוויר. במקומות אחרים הסתיו מסמל רוחות חמות וקרות מעורבבות, פה זה רוחות קפואות ושלג רק בגובה מטר.
הוא קנה חלקה כאן, לפני שנים. חלק מהסכם רכישה שעשה. האגם הקפוא היה חלק מהנחלה שלו, יחד עם חלקת יער קטנה. בסך הכל יש לו פה כמה עשרות דונאמים. באמצע השטח הוא בנה בקתה.
כמו שהוא דמיין תמיד, הוא בנה אותה מעץ אדר שגדל פה פרא, עבודה ידנית, שנה שלמה לקח לו לבנות אותה, בנתיים הוא הכיר חלק מהתושבים של העיירה. רצועת חנויות מרכזית סיפקה את רוב מה שהיה צריך. הוא חזר מסיבוב עם הזאבים שלו, כחלק מהעיסוק שלו הוא מגדל חוות זאבים. החלק השני זו נגריה שהוא בנה לבד. כולל רוב הכלים בה. כבר חמש שנים שהוא שוהה במקום הזה. מחשבות על איך הכל קרה שהגיע לכאן מובילות אותו בין שבילי היער.
עצים משוחחים איתו והוא מחליט להקשיב.
לפעמים הוא סיפר שהוא בודד, לפעמים הוא סיפר שאין לו צורך באף אחד. רק כדי לא לכאוב את הזיכרון.
הוא חוטב עץ נוסף, עץ שהוא ראה בתוכו שולחן שבת, כזה שיפה לקדש עליו, עץ האדר האדום ידגיש את הלבן של שבת. חיוך עצוב עלה על פניו.
את כל היצירות שלו הוא מכין לה. הוא יודע. את הראשונה שמכר הוא הרגיש כבוגד. נותן פיסה של לב תמורת כסף. אבל הזמן היה לחוץ והחורף לא השאיר לו הרבה ברירה. זו היתה כוננית ספרים. פשוטה ויציבה. הוא חשב שתהיה יפה מאוד בסלון עם שטים חום. תתן הרגשה של בית. אחרי שהוא מכר, טיפין טיפין הגיעו הזמנות. הוא מעולם לא הקשיב להם, תמיד ראה בעץ מה הוא רוצה להכין לה, והכין..

הוא חוזר לבקתה הריקה, שר החורף נכנס איתו לביקתה. מטפטף עלי שלכת ושלג לבן על רצפת העץ שלו. הוא מתבונן בשלג ומטאטא אותו החוצה בעזרת נעלו. הזאבים נכנסו לביתן שלהם, הם לא חיות של בית, הם צריכים את המרחב. הוא התבונן מבעד לחלון עד שהאחרון שבהם נכנס. הוא פתח את המזווה והוציא כמה ביצים, הכין קצת אוכל.
היום הוא ראה שמישהו ביקר בשטח שלו, הוא לא אהב מסתננים, אבל ראוי להזהיר אותם כי אחרת הם עלולים להיטרף על ידי הזאבים. הוא לא אהב להכניס זאב למכלאה, זה כאב לו מידי. זה קרה רק פעם אחת.
בלילה הוא הביט לשמיים, החלון ליד ראשו. מתפלל לאל של מעלה. ששימור ויגן עליה. הוא יודע שאין לו סיכוי, והוא יודע שאין לו מקום כבר בארץ רחוקה. רק פה. בין שלג לשמים. ככה העולם.
הוא נרדם. על המדף ליד מיטתו שני תמונות בלבד. שני ילדים מחובקים בחיוך של שמחה, ואישה עם שיער זהוב שולחת נשיקה.

אולי הלילה כבר לא יכאב.