רזה אבל שמנה*טריגר אנורקסיה ובולימיה*2
הם הגיעו עד לבית שלה.
"בואי.אני אדפוק בדלת".
"אין אף אחד,יש לי מפתחות.זה בסדר,אתה יכול ללכת.תודה".היא ניסתה לחייך אך ללא הצלחה.היא כבר שכחה מה ההרגשה שאוהבים אותה,או איך אפילו מחייכים למישהו.
"אני רק רוצה לוודא שאת נכנסת בשלום הבייתה".
רק כדי שהוא יהיה מרוצה היא פתחה את הדלת ונכנסה לבית.היא נופפה לו לשלום והוא הלך.
מסתבר שהוא גר בבית שליד.היא מעולם לא שמה לב לזה.הגיע הלילה והיא התחילה לחתוך כדי להירגע מהיום הרע הזה…חתך עמוק מדי,הדם לא מפסיק לזרום.היא בטעות פותחת את החתך יותר עמוק.הדם יוצא בכמויות…
סירנות,האמבולנס מגיע…
הוא מביט דרך החלון על הבית שלה.אימא שלה בהיסטריה יוצאת מהבית.הלב שלה חלש,והיא במצב מכביד שעלול לגרום לה לרע.
הוא יצא במהירות מהבית כשקלט שלוקחים אותה באלונקה לאמבולנס.
אימא שלה התחננה בפניו שיעלה איתה לאמבולנס,כי היא עם ליבה החלש לא תוכל להחזיק מעמד.
הוא הסכים בלי לחשוב פעמיים.
האמבולנס נוסע במהירות מטורפת.פניה חיוורות וגופה מיובש ורזה.העיניים שלה נעצמות לאט.
הוא אוחז מהר בידה ולוחש לה באוזן להחזיק את עצמה.העיניים נעצמו,אך הוא מרגיש את הדופק שלה.
מובילים אותה במהירות לבית החולים והוא מחכה במסדרון מחוץ לחדר שלה.
ראשו טמון בכפות ידיו מתוך יאוש.
הרופא יוצא מהחדר.
"אתה באת עם הנערה?"
הוא הנהן.הרופא הזמין אותו להיכנס.
היא ערה,אך עדיין רזה וחיוורת.
הוא חייך,מרוצה מזה שהיא החזיקה מעמד.
הוא חיבק אותה חזק.דמעות התחילו לזרום לה בשקט.
"אני הולך לקנות לך לאכול".
"לא!!!אני לא רעבה".
"אבל תראי איזה רזה את.את חלשה!את חייבת לאכול משהו".
היא התחננה בפניו.
"בבקשה לא…זה יהרוס אותי.אנה ובל יתנקמו בי ויהרגו אותי…"
היא פרצה בבכי מר…
תגובות (2)
זה נשמע יותר כמו מחלת נפש מאשר הפרעת אכילה.
בסך הכל נחמד מאוד, רק דבר אחד שהפריע לי- רווח אחרי סימן פיסוק.
זה סיפור ממש יפה ועלילה חמודה מאוד.. אבל קצת איבדתי אותך זה כאילו סיפור בגוף שלישי..
את צריכה לעשות יותר נקודות מבט מה הדמות מרגישה .. וכ'ו.
אבל הסיפור ממש יפה ואת כותבת מהממם!