רזה אבל שמנה*טריגר אנורקסיה ובולימיה*

ילדה קטנה.מביטה על עצמה במראה.
הילדה הקטנה מאושרת.יש לה בטן קטנה,רגליים שמנמנות,פנים מלאות.
היא שמנמנה מעט,אבל מאושרת.
הילדה הקטנה הזאת גדלה מיום ליום.
כיתה א',היא נראית כמו מלאך קטן.
יש לה חברות והיא לא בודדה.
כיתה ו',מסיימת יסודי.הילדה הקטנה מתחילה להפוך לאט לנערה.נערה שמנמנה.
תחילת כיתה ז',הכל חדש,הכל משתנה.
כולם פתאום שמים לב לגופה.לגופה השמנמן והמלא.
כולם מעירים לה.
"איכס,תראי!זה צלוליטיס!תעשי עם זה משהו!"
"את לא יכולה להסתובב עם הבטן הזאת כאן".
כל יום,הערות פוגעניות.היא מתחילה להאמין שכל ההערות האלו נכונות…
אימא המליצה לה על תזונה נכונה וספורט.דיאטות זה דבר מזיק מדי.
זה לא עזר,היא לא הורידה כמעט כלום ממשקלה עם הספורט והאכילה הנכונה.
הנערה מסתכלת על עצמה במראה.שמנמנה ומתוקה.היא שונאת את עצמה.היא לא אוהבת את מה שהיא רואה.היא מחליטה לא לאכול יותר.
בגלל איך שהיא נראית אף אחד לא מתקרב אליה בבית ספר.היא בודדה.הילדה הקטנה מתחילה להתבגר וללמוד על החברה והחיים בצורה המכוערת.
היום הראשון שהיא לא אכלה.היא לא רעבה,טוב,אולי קצת רעבה.אבל היא סובלת.
היא חלמה חלום על בחורה בשם אנה-היא החליטה לעזור לה לרזות.כל לילה אנה התגלתה לילדה הקטנה בחלום.
שבוע שלם שהילדה לא אכלה.הבטן מתחילה לאט לאט להתפוגג.
"יופי!כל הכבוד!עוד קצת ואת תהיי מושלמת!קדימה!אני רוצה עוד פחות חמש קילו!".
הילדה מקשיבה לה בחוסר אונים.
"אנה…אימא חושדת.היא שמה לב שאני לא אוכלת.מה אני אעשה?"
"אהממ…אני יודעת!יש לי חברה שקוראים לה בל!!!את ארוחת הערב תאכלי כרגיל.אחרי זה תלכי לשירותים ובל כבר תגיד לך מה לעשות".
הילדה צייתה.את ארוחת הערב היא אכלה כרגיל.
מיד אחרי הארוחה היא ניגשה לשירותים.
שם עומדות אנה ועוד ישות מוזרה.
"תכירי את בל!בל,בבקשה.הבמה שלך".
"אוקיי חמודה.בואי,תפתחי את האסלה,תתכופפי ותשבי מעליה..".
היא מצייתת כמו חייל.
"ועכשיו תקיאי את האוכל".
"איך אני אקיא אותו…?"
"תקחי שתי אצבעות…"היא הדגימה איך היא מכניסה את אצבעותיה לגרון.
הילדה ניסתה.רפלקס הקאה והנה כל האוכל יוצא לו.
"יופי!",אומרת אנה,"עכשיו את עושה את זה בכל ארוחה!שאימא שלך תחשוב שאת אוכלת!!!מחר אני מצפה ממך פחות שני קילו".

וככה כל החטיבה עברה על הילדה.
היא רזתה בצורה מפחידה ומטורפת.
"לא!!!את מורידה משקל בצורה איטית מדי!!!תתחילי לעשות ספורט!תורידי מעצמך כבר את השומן!".
הילדה צייתה בלי ברירה.היא בכתה כל לילה.
אנה באה לנחם.אומרת לה שעוד מעט היא תהיה מושלמת ושכל העבודה הזאת,תשתלם.רק עוד קצת והיא תהיה הנערה הכי יפה בעולם.
זה לא עזר.הילדה בכתה כל לילה.
היא לובשת בגדים רחבים שלא יראו את גופה הרזה.
"עוד מעט.עוד מעט את תהיי מספיק רזה כדי שתלבשי בגדים צמודים.עוד מעט את תהיי מושלמת מספיק אפילו בשביל בגד ים!"התלהבה אנה.
"אנה…תעזבי אותי בבקשה…כואב לי הכל,אני חלשה…תביאי לי קצת לאכול.ממש קצת…"
"לא!!!את יודעת כמה קשה עבדתי בשבילך!!!ואת רוצה לזרוק את הכל???!"
"אנה,אל תיעלבי…"
"לא!!!רק שאני אבין.את רוצה עכשיו לנטוש אותי אחרי כל העבודה הזאת?!את מתארת לעצמך כמה זמן בזבזתי עלייך?"
הילדה הקטנה כמו תמיד חסרת אונים.אין לה מה לעשות בנידון.
הילדה בודדה.אחרי הלימודים לא יוצאת לשום מקום,רק יושבת בבית,שומעת מוזיקה.
וחותכת…לצלילי המוזיקה…
בבוקר היא תמיד מתאפרת כבד.כדי שלא יראו ולא ישימו לב שהיא בכתה אתמול בלילה.בגדים ארוכים היא תמיד לבשה כדי שלא יראו את החתכים,וכן,גם את גופה הרזה..
שיעור מתמטיקה,היא מאחורי הכיתה-לא מקשיבה,רק מביטה בחתכים שלה ומתפלאה מהיופי המחריד שלהם.
פתאום נוחת פתק על השולחן שלה.
היא פותחת אותו לאט.כתוב שם בעט שחור ובאותיות גדולות:"מכוערת".סמיילי צוחק ומרושע צויר ליד.
היא הביטה על הכיתה.כולם היו קשובים למורה חוץ מחבורה של בנות שהסתכלה עליה.
הן התחילו לצחקק ואמרו רק בתנועת שפתיים-לוזרית.
היא ראתה שהנער שהיא מחבבת הסתובב אליה ומסתכל עליה.קרא את מה שכתוב על הפתק.
"את בסדר?" הוא שאל.
רק במשפט הזה,הדמעות והבכי הכואב התחילו לזרום ממנה.כל האיפור נמרח.
היא קמה,הפריעה למורה ללמד,ויצאה מהכיתה בסערה.לא עניין אותה,היא הולכת הבייתה.
כשיצאה מדלת הכניסה בדיוק היה צלצול הבייתה.מה זה משנה שתי הדקות האלו?
היא הלכה לקיר של הבניין,הרחוק ביותר מדלת הכניסה,שלא יראו אותה.הכל יצא החוצה.
היא שבורה לגמרי מבפנים.
היא התיישבה כנגד הקיר וידיה טמונות בפניה.
הבכי שלה היה מר וקולני.
אך למרבה ההפתעה,אף אחד לא שמע.
היא שמעה צעדים מתקרבים.ניגבה מהר את עיניה מהדמעות.לקחה את הטלפון שלה ועשתה את עצמה משועממת.
הקראש שלה הגיע.היא הסתכלה עליו במבט שמבקש רחמים.
"אני מצטער על מקודם..הייתי מטומטם.."
"זה לא היה בגללך".
"את רוצה שאני אלווה אותך הבייתה?"
היא הנהנה מהר.קשה לה ללכת.היא חלשה.
הוא עזר לה לקום.היא נעמדה מולו,פתחה את ידיה לרווחה,העיפה מבט בגופה הרזה והסתכלה עליו.
הוא מיד הבין.הוא תפס במותן שלה והניח את ידה על צווארו.
ככה כל הדרך עד הבית שלה….