רותי המשך

הלילה רותי נשכבה לישון מוקדם. היא הרגישה שמשהו טוב קורה אצלה. סוף סוף הבטן קצת נכנסה.השיער הסתדר טוב אחרי המקלחת הטובה. היא לבשה פיג'מה מחמיאה מהרגיל הסתכלה למראה. אוקיי לא רזיתי עדיין אבל משהו שם עובד חייכה לעצמה.
נשכבה על המיטה והתחילה לחשוב על אורי. כמו כל לילה אך הפעם אמרה, אני לא מדמיינת סתם כך כמו ילדה קטנה, שוב ,הפעם אני הולכת על זה. אורי יהיה שלי. דמיינה כיצד הוא יאמר לה שהיא יפה ואיך יחזיק את פניה בשתי ידיו הגדולות ויינשק אותה. היא דמינה את זה, והרגישה את זה.ממש הרגישה. שניסתה להסביר פעם לאחותה מה היא עושה שעות רבות שכובה על המיטה ואיננה ישנה, אמרה לה רותי שהיא חיה חיים נוספים וצחקה אבל בלב הרגישה שיש בזה המון מהאמת. בדמיונות שלה הם כבר התחתנו,התגרשו,רבו, השלימו. ובמציאות? היא איננה מסוגלת לומר לו יותר משלום. רותי תופפה על בטנה ופתאום הרגישה גדולה.גדולה מדי.אני לא מכניסה יותר כלום לפה, באופן מוחלט אמרה זאת לעצמה. שום תפריט דיאטתי זהו. אני פשוט לא אוכלת כלום. רותי נשבעה לעצמה שאורי ירצה אותה כל כך. שהיא תהיה כל כך רזה כמעט כמו נוגה מהכיתה שלה. יותר מנוגה. היא תהיה כמו הבנות שהיא רואה באינסטגרם. גוף כזה יהיה לה.
נוגה היתה הילדה היפה בכיתתה של רותי, היא היתה כל כך יפה שאורי ביקש ממנה חברות שלוש פעמים ביסודי ובתיכון התחנן לצאת איתה.אפילו בשביל אורי היא היתה יפה מדי. רותי לא אהבה בכלל את נוגה, ואת האמת שהיא בכלל לא כזו יפה תמיד היתה משכנעת את עצמה.
התחושה הטובה שהיתה לרותי בבטן נעלמה כלא היתה. היא מחתה את דמעותיה שהתבצבצו
קמה מהמיטה. והלכה לשירותים בלי לחשוב נעלה את הדלת רק שאמה לא תכנס פתאום, הכניסה את אצבועותיה לפה,למה זה אף פעם לא עובד לה? הכניסה והכניסה ופשוט לא הצליחה. הדמעות התחילו לטפטף. למה לבכות היא יודעת ולהקיא לא? אפילו להקיא איננה יודעת. בחילה חזקה הכתה ברותי,
היא התיישבה על רצפת השירותים בכתה ובכתה ושום דמיון טוב לא הצליח להיכנס לראשה. חוץ מלדמיין את לא עושה שום דבר טוב אמרה כמעט בקול. אין לה כבר כוח.