"רוצי! ולעולם אל תחזרי…"

"רוצי!" אני שומעת חלושות.
"אל תפסיקי לרוץ לעולם!" הוא צועק לעברי בעוד הוא מחזיק את האיש.
את אבינו.
הם נאבקים ונלחמים, אך ללא הועיל. הבן חזק יותר מהאב.
סוף סוף לברוח מהכלא הזה.
אבל מה איתו?
מה שווים חיי בלעדיו?
אני בורחת ובורחת ולא מפסיקה.
אסור לי להפסיק.
הבטחתי לו.
הבטחתי לו שאחיה.
שאוהב. שאהנה. שאתחבר.
שאהיה מי שלא נתנו לי להיות עשרים שנה.
אני.