רגשות מעיקים?
הרגשות מעיקים,
לפחות ככה אנשים מספרים…
להלצה, לשנאה, לקנאה, ולטינה,
עדיף כבר להישאר בתולה…
אבל אני איש עני,
ואפילו לא כשרוני…
חסר כל תכלית,
וספק אם אשאיר צללית…
נהגתי לסובב ראשים,
ואת מכריי הרבים להרשים…
שלל רב עמד בחיקי,
ואוצרות הטוב זרמו בעורקי…
והיום מה אני?
איש אבוד ואלמוני!
דבר לא נשאר לצידי,
נגזר עליי חוסר תמידי!
אבל הסוד שמור מכל משמרת,
הוא זה שמחזיק אותי בצמרת!
כולם נכווים, נרגמים וקורעים בתולים,
ורק אצלי הרוכסן נעול באזיקים.
תגובות (4)
אחלה שיר! מסר יפה. אהבתי את החריזה, פחות אהבתי את הבית הראשון
מממ אני לא חושבת שהסכמתי עם המשמעות או שלא הבנתי אותה. נדמה לי שמי שכן נקשר לרגשות שלו רואה הכל במעורפל ולכן מאבד הכל (ובעיקר חברים עם היגיון מהעיוורון שלו) . המבנה של החריזה לא היה מושלם בעיניי , אבל סיפור חביב ואם חושבים על זה – לא להיקשר לרגשות אכן יכול לשכנע אותך להישאר בסוף לבד .
אסביר בצורה יותר טובה את הרעיון, ותאמרי לי אם למרות זאת את מוצאת בו פגם :)
יש את השכל, והרגש.
המצב האידיאלי הוא שהשכל הוא זה שיחליט עבור הרגשות שלו מתי להשפיע ומתי לא (זה לא אומר שהרגשות לא שם..).
אנשים נוהגים לתת לרגשות שלהם לעומת זאת, לשלוט על השכל. ברגע שאדם מרגיש עצבים\שמחה\מועקה וכו', הוא ישר פועל על פי הרגש, מבלי להשתמש במתנה המופלאה שלנו שמייחדת אותנו משאר בעלי החיים ונקראת תובנה, ובעזרתה לשים חוצץ בהשפעה של רגשות "לא נצרכים"\סתם מוסיפים חוסר בחיים…
להרגיש שנאה כלפי אדם, בשכל לדעת שאם השנאה הזאת תשפיע על המעשים וסדר היומיום, העסקים שלך עם אותו אדם ייגמרו (ולצורך העניין יש לך צורך בעסקים איתו), ופשוט לשחוט את הרגש בו במקום במקום לתת לו להיכנס ל"חדר הפרקטיקה" בו השכל משחק בדוושות..
מקווה שעכשיו הובהרו העניינים והכל הושב על כנו :)
מה שאמרת צודק , אבל הייחוס שלך בשיר נשמע כאילו גזר הדין על אזיקי המכנסיים הוא להיות לבד. זו כנראה אי הבנה כלשהי שלי את דבריך. תודה על ההסבר (: