רגיל – חלק ראשון

כמו כל בוקר, אני מגיעה לכיתה מוקדם, לפני שכולם מגיעים, ויושבת לי בקצה הכיתה.
אני אוהבת את השקט והלבד בבוקר שנותן לי זמן להתעורר ולחשוב על כל מיני דברים.
כל יום הוא אותו דבר, אותם שעות, אותם ילדים, אותם הפסקות, אותם צחוקים, אותה בדידות שמציפה אותי ברגעים מסויימים.
לפעמים זה מרגיש כאילו כבר הייתי ביום הזה, הכל כל כך…רגיל.
עד אותו היום, ששינה הכל, שינה אותי, שינה את הכיתה, שינה את המחשבה, את הגישה, אפשר להגיד אולי ששינה את החיים אבל טוב.. אולי זה קיצוני מידי.
המורה ניכנסה לכיתה ואמרה שיש לה הודעה למסור לנו, אני והכיתה התיישבנו בכיסאות וחיכינו בקוצר רוח להודעתה.
אני רגילה תמיד להריץ מחשבות ואפשרויות של מה המורה הולכת להגיד ?
"אולי.. אולי ילד חדש מצטרף ? ממ אולי הוא גם חתיך
או אולי בעצם.. אממ זאת סתם הודעה רגילה כמו כל יום"… אני אומרת לעצמי.
המורה מתחילה לדבר, היא מספרת לנו שילד חדש מצטרף ואני ישר אומרת לעצמי: אחלה ניחוש, תקווי שגם צדקת בניחוש השני והוא יהיה חתיך, ובתשובה אני עונה לעצמי… שטחית".
אולי זה נשמע לכם מוזר, מה היא מדברת לעצמה, טוב אתם יודעים.. לא קל להיות הרבה פעמים לבד, אז למה לא לדבר לעצמך ? כמובן שזה רק בראש ואף אחד לא שומע.
אוקיי , נחזור לסיפור.
המורה:"מצטרף תלמיד חדש, אני מקווה שתקבלו אותו יפה, תתנהגו אליו כמו כל אחד אחר, אל תתנהגו אליו שונה".
וישר עולה לי שאלות לראש: למה שנתנהג אליו שונה ? מה מיוחד בו ? מה שונה בו? מי הוא ?.
הדלת נפתחה…נכנס התלמיד החדש, במבט ראשוני הוא לא נראה יוצא דופן אבל אז המורה ניגשה אליו ועזרה לו להתיישב במקום.
לא הבנו מה שונה בו, ניסיתי לחפש בכוח איזה פגם יש בו ? מה שונה בו ?!