רבות הן הדרכים וארוכות

"אני תמיד משתדל לא להימתח יותר מידי לצד אחד,
וגם לא לצד האחר.
להישאר יציב בין לבין,
ולא לתת לגורמים שונים להשפיע על התזוזה בין הצדדים.
הדרך לכל צד כה ארוכה לפעמים,
אך גם לפעמים גם כה קצרה.
אבל חוץ משני הצדדים,
נוצרו להן עוד צדדים.
הן כה רבות,
וכל אחת כל כך מסובכת.
מסובכת בדרך מיוחדת משלה.
כך שבמקום להשתדל לא להימתח מצד מסוים לצד אחר,
אני משתדל להימנע מהתמתחויות.
ולמדתי את זאת בדרך הקשה.
למדת שהכי בטוח, זה מרחוק."
הפסיכולוגית בהתה בי מספר דקות.
היא נראתה כאילו מתעניינת בדברי,
אך אני בטוח שהכל בשביל הכסף,
ולא באמת אכפת לה מהסיפורים והמחשבות שלי.
"תראה..
צורת החשיבה שלך פגומה.
אתה מסתכל איך הכל לא טוב,
וגם מגיע לזה בצורה שונה ומיוחדת.
אתה צריך לחיות עם זה.
זה העולם.
זאת החברה שלנו.
או שאתה חי עם זה, או שאתה תמשיך לבוא אליי,
פעם אחר פעם,
ותנסה לתקן את הבעיות שלך"
"לא רוצה לתקן את זה!
לא רוצה להיות תלוי בחברה שאני לא מעוניין להיות מותאם אליה!
נמאס לי" נזפתי בגברת ליבוביץ.
נעזרתי בידיי, דחפתי מעט את השולחן בשביל שיעזור לי לקום,
הסתובבתי ישירות לעבר הדלת,
ובלי לאמר מילה יצאתי, וברחתי מהמקום.
אפילו לא הסתכלתי על הוריי שישבו מחוץ לדלת.
הם לא היו רגילים לבריחות שלי.
פעמים נדירות שהייתי בורח.
אני מנחש שהם הלכו לתוך החדר וראו את גברת ליבוביץ מסתכלת לעברם,
מרימה את גבותיה, ורומזת להם שאין מה לעשות.
כזו היא, פסיכולוגית פסימית בתחפושת של אופטימית.
ברחתי אל הים.
החושך של הלילה לא הפריע לי לברוח לשם.
ישבתי על החול בצורה כזו,
שרגליי היו מורמות ואפשרו לי לשבת בנוחות.
ייצבתי את הישיבה עם ידיי שחיבקו את שני הרגליים.
עצמתי את העיניים,
ניסיתי לשמוע את הגלים שהרגיעו אותי ועזרו לי להתנתק מכל העולם,
ומיד אחרי דמיינתי.
נכנסתי אל תוך המים,
שנראו כאילו היו ריק,
וברגע שנכנסים חוסר כח המשיכה גורם לך להשאר שם,
היטתי את גופה לאחור,
ותחילה, צפתי על המים.
לאחר מכן, אני נתתי למוות את האפשרות לפעול.
באטיות, בהדרגתיות.
אפשרתי לגופי לשקוע אט, אט.
נשמתי נשימה אחרונה.
והגוף שקע.
הוצאתי את כל האוויר שהיה לי בתוך המים.
רגליי היו מכופפות, וראשי הוטה לאחור,
ונמתח למטה כמה שיכל.
ידיי הורפו.
הרגשתי אופוריה עצומה.
הרגשתי שכל מה שעברתי בחיי,
לא משתווה לרגע הזה.
ולא פחדתי.
יותר היה לי אומץ ושמחה מפחד.
אומץ לעשות את הדבר הנכון,
שמחה לעשות דבר שגרם לך להתפוצצות של אושר,
ביחס לרוב הדברים שעברת בחייך,
שנתנו לך את הרצון למות.