קרשים

כשהחיים מחליטים להפיל אותך לקרשים, זה די מעצבן לקום בחזרה.
אחרי הכול, כבר התרגלת לכל הקטע הזה של רצפה קשה, חסרת רחמים.
את נשארת עליה, מדממת ועם זעזוע מוח מהנפילה, זוחלת אל עבר תהום אינסופית של מוות, כי משום מה החיים לא רוצים בך עוד.
מישהו מושך אותך מאחור, מישהו שאת מכירה.
אולי את אוהבת אותו, אולי לא. בכול אופן, הוא אוהב אותך.
הוא אוהב אותך מספיק כדי למשוך אותך אחורה, ועל אף כל הכאב שבהיגררות על הרצפה, את מודה לאלוהים על שהאדם הזה הציל אותך, כי היה לך את האומץ לקפוץ את הקפיצה.