קרמבו מעוך- פרק 9

פקחתי את עיני. ניסיתי להזיז את ידי, ללא הצלחה. הרגשתי כאב חד בכל גופי. הסתכלתי סביבי. ראיתי את הילדים ההם עומדים מסביב לשולחן אליו הייתי קשורה. אחד הילדים הכה אותי. בכל מכה צעקתי מכאב.
"רוני!!" שמעתי את קולו של עומר.
אחרי כמה שניות שמעתי אותו צועק, צעקה של כאב. הסתכלתי מאחורי, משם נשמעה הצעקה, וראיתי אותו, קשור גם הוא לשולחן, גם אותו הכו.
הוא צעק שוב. דמעות זלגו מעיני. אחרי כמה מכות איבדתי את הכרתי.
פקחתי את עיני. הייתי על המיטה שלי ביחד עם עומר.
"זה בסדר, זה היה חלק מהתקף. הכל בסדר." הוא אמר בקול מריע וליטף אותי.
"זה הרגיש כ"כ אמיתי." אמרתי בשקט, מנסה להסדיר את נשימתי.
"זה הרעיון." הוא אמר. "את זוכרת משהו מהיום?" הוא המשיך.
ניסיתי להיזכר אבל תקף אותי כאב ראש נוראי.
"לא" אמרתי ונשמתי עמוק. "תספר לי." המשכתי.
"אז.. בחינוך והיסטוריה ראינו סרט על רבין ובמתמטיקה היא החזירה את הבוחן ועשתה לנו עוד אחד, קיבלנו בו שמונים." הוא אמר.
"ובהפסקה?" שאלתי והתיישבתי.
"בהפסקה… בהפסקה לא קרה כלום." הוא אמר.
"בטוח?" שאלתי.
"כן." הוא אמר, מנסה להתחמק.
בלי לשים לב יותר מידי למעשים שלי התקרבתי אליו ונישקתי אותו.
"מצטערת, זאת הייתה טעות, זה יפגע בך, אני לא רוצה שתהיה כמו קשת, היא בבית חולים בגללי." אמרתי כשסיימנו.
"אני לא אגיע לשם. מבטיח." הוא אמר.