קרמבו מעוך- פרק 2

נכנסנו אל החדר שלי. נשכבתי על מיטתי. ראיתי שעומר מהסס מעט.
"אתה יכול, זה בסדר" אמרתי בשקט.
הוא נשכב גם כן וליטף את שיערי.
"החלטת כבר?" הוא שאל אחרי שתיקה ממושכת.
"לא, אני לא ממש רוצה להחליט.." עניתי.
"אבל את חייבת.." הוא אמר.
"מי אמר?, שני המצבים טובים לי ואני לא ממש רוצה לקחת החלטה ואז להתחרט.." אמרתי והתיישבתי.
"אני אמרתי. רוני, את חשובה לי, אני רוצה שיהיה לך טוב." התיישב גם הוא.
"מעניין, פעם רצית שיהיה לי רע." אמרתי.
"אני לא ידעתי שחתכת, בשנייה שידעתי הפסקתי." הוא אמר ברוך.
"לא חשבת שיש מצב שאני פשוט רוצה לגמור עם זה, כי זאת תקופה מגעילה שנמשכת ונמשכת?" שאלתי בקול תוקפני.
"לא, איך אני אסביר לך, לא ידעתי כלום וכשגיליתי הפסקתי. נשבע." הוא אמר והושיט את ידו במטרה ללטף אותי.
הדפתי אותו ואמרתי: "קשה לי לבטוח בך, עד לפני כמה ימים גרמת לכאב שלי."
"ועכשיו?" הוא שאל בשקט.
"עכשיו… עכשיו אתה מתחיל לרפא אותו." עניתי.
"את רואה?" הוא אמר, "ואני יודע שקשה לך, אבל אני כאן בשבילך, באמת." הוא המשיך.
"טוב.. אבל בשנייה שקורה משהו חשוד אתה יכול לשכוח ממני." אמרתי.
נשכבנו שוב על המיטה ואז התחילו הכאבים, אותם כאבים נוראיים שהתחילו לפני יומיים.
נשכבתי על הצד כשגבי מופנה אל עומר והחזקתי את בטני.
"רוני?" הוא שאל בקול מודאג.