קרמבו מעוך- פרק 12
נשכבתי על מיטתי ובכיתי, בלי הפסקה.
נעלמו ממני עוד קילו וחצי, בגלל התקף גמילה מפגר. למה צריך את ההתקפים? אולי אני פשוט אחזור לחתוך ואז ההתקפים יפסיקו ואני אולי אצליח לעלות במשקל? אולי אני אחזור לחתוך, החתכים עושים לי טוב- לעומר כואב, אין התקפים..
נרדמתי עם המחשבות האלה. אחרי חצי שעה התעוררתי בצעקה. שוב האונס רץ לי בראש.
נשארתי ערה ומידי פעם דמעות זלגו מעיני.
בבוקר זזתי בכבדות, לא היה לי כוח שוב לראות אותו ושוב להתחמק ממנו ושוב לבכות בשירותים בשקט.
שיעורי פיזיקה ואנגלית עברו מהר.
בשיעור עברית הלכנו להצגה שנקראת התשמע קולי, היא מספרת על ילדה חירשת ועל ניסיון שלה להתקבל לבית ספר לאומנויות. ההצגה אמורה ללמד אותנו על סובלנות ועל לכבד את האחר, את השונה.
בשיעור מדעים התחיל לשרוף לי באזור החתכים שביד שמאל. ביקשתי מהמורה לצאת לשירותים.
נכנסתי לאחד התאים ונעלתי אותו. הורדתי את המייק-אפ שמסתיר את החתכים וראיתי שמסביב לאחד מהם העור שלי נהיה אדום, כאילו התפוצץ לי כלי דם מתחת לעור.
נלחצתי. זה עדיין לא קרה לי, זה לא אמור לקרות, החתכים לא עמוקים, אין סיבה שפגעתי במשהו.
"זה כלום." הרגעתי את עצמי בשקט.
חזרתי בחזרה לכיתה. שאר השיעור נמשך נצח. פשוט נצח.
בהפסקה הלכתי אל הפינה שלי. עומר היה שם. נשמתי עמוק והלכתי לכיוונו.
"מה אתה עושה פה?" שאלתי.
"אסור לי להיות פה?" הוא שאל.
"תענה לי." פקדתי עליו.
"בסדר. רציתי ל…" הוא אמר.
"התנצלות לא מספיקה במקרה הזה!" קטעתי אותו.
"אני יודע, לא רציתי להגיד מתנצל, רציתי להביא לך את זה." הוא אמר והוציא מתיקו חבילה קטנה.
"אני לא רוצה ממך כלום!" אמרתי והלכתי משם, הרגשתי את שדמעות עומדות לצאת.
הלכתי אל השירותים של כיתות י"ב. נעלתי את עצמי באחד התאים ובכיתי בשקט.
אחרי כמה דקות שמעתי דפיקה על דלת התא.
"הכל בסדר שם?" זה היה הקול של נופית, המדריכה בקרמבו.
"כן." עניתי בשקט.
"רוני? מה את עושה כאן?" היא שאלה.
"הייתי באזור של הבניין אז הלכתי לכאן." אמרתי.
"תפתחי לי." היא ביקשה.
ניגבתי את הדמעות ופתחתי לה.
"מה קרה? את נראית נורא." היא אמרה.
לא עמדתי בזה ופשוט התחלתי לבכות.
"מה קרה?" היא שאלה וחיבקה אותי.
"ידיד שלי, הוא פגע בי חזק." עניתי.
"את רוצה לספר לי?" היא שאלה.
"לא יודעת." עניתי.
"בסדר. תזכרי שאף אחד לא שווה את הדמעות שלך." היא אמרה.
הנהנתי וניגבתי את הדמעות.
"עכשיו יותר טוב?" היא שאלה.
הנהנתי ויצאתי משם.
תגובות (9)
מה הוא רצה להביא לך???????? למה לא לקחת?????? ומה קרה לחתך??????? כלב מסריח…
לא לקחתי כי אני לא רוצה ממנו כלום -,-
וזאת הייתה חבילה לבנה כזאת
דיי יפה שלי תפסיקי לבכות! אני בוכה כשאני שומעת שאת בוכה! ובבקשה אל תחזרי לחתוך, אני יודעת שזה קשה לך ואני יודעת שאת מבולבלת אבל בבקשה תיהי חזקה! בזמן האחרון אני ממש בדיכאון בלי סיבה ואין לי תאבון והכל וזה שאת כותבת שאת עצובה ממש גורם לי לבכות! העומר הזה לא שווה דימעה אחת שלך! את ילדה מדהימה, מוכשרת, חכמה ואני בטוחה במאה אחוז שיפה גם בלי איזה זבל שיתנהג אליך ככה! וכמו שנופר אמרה "אף אחד לא שווה את הדמאות שלך". אם את רוצה אני מוכנה לכתוב לך את המספר שלי, את רוצה? אני מוכנה גם לקפוץ מהגג אם זה יעודד אותך!
אני לא יכולה להפסיק, זה בלי שליטה..
ואני לא רוצה שתקפצי מהגג אם כבר אני אקפוץ כי נמאס לי -,-
ואני לא יפה ולא מדהימה אל תיכנסי איתי לוויכוח על זה..
אני לא מדברת על יפה במראה, אף פעם לא ראיתי אותך… אני מדברת על יפה באופי! ועל זה את לא יכולה להתווכך איתי! את רוצה שאני אתך לך את המספר שלי? ועכשיון קראתי את הסיפור הראשון שהעלת לאתר, כתבת שם שאף אחד לא שווה את הכאב או הדם שלך, זה לא השתנה!
לא כזה אכפת לי אם אף אחד לא שווה את הכאב שלי…
ואני לא יפה בשום צורה אין מה להתווכח בכלל!
ואני לא רוצה את המספר שלך כי אז יהיה לך את המספר שלי ואני לא רוצה שיהיה למישהו אותו..
למה לא? מה אני אצחק עליך? 'היי תראו המספר של ירדן מתחיל ב053 חחחחח', אני רק רוצה לעזור, אם את לא רוצה אני לא יכולה להכריח אותך נכון?
מסיבות אישיות..
ירדניייייי אוף אוף אוף אוף אוף אוף אוף אוף אוף אוף ואוף
פשוט אוף.
שונאת אנשים כמוהו, ועוד יותר- אנשים כמו אלה שגרמו לך לעשות לעצמך כל כך הרבה רע.
תיהי חזקה, בשבילך, בשביל אופק, בשביל כל מי שאת אוהבת (אל תגידי שאין- תמיד תמצאי כאלה!!!!)
מושלמת שלי אל תחזרי לחתוך- זה לא יעזור בשום צורה!!!! ההתקפים ירגעו בסוף, אני מבטיחה לך, ובינתיים תשמרי על עצמך ו ת ס פ ר י ל מ י ש ה ו ע ל ה ה ת ק פ י ם ה א ל ה !!!
אוהבת מלאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאא 3> 3>