קרמבו מעוך- פרק 1+ הקדמה- מעודכן

"ברוכים הבאים לפעולת חשיפה לכנפיים של קרמבו, סניף כרמיאל!" אמרו יובל, רכזת הסניף ואלי, הרכז הבוגר.
"לפני שנתחיל, אם מישהו לא קיבל מדבקה שיבוא אלי." אמר ג'חנון {אלעד, הכינוי שלו זה ג'חנון).
אף אחד לא ניגש למרכז המעגל.
התחלנו לשיר, או יותר נכון, לצעוק את המוראלים:
"יאללה קרמבו ~יאללה קרמבו~
קרמבו אימפריה ~קרמבו אימפריה~
קרמבו עולה עולה
עולה עולה עולה עולה…"
לאחר ששרנו את כל המוראלים התיישבנו ואלי העביר את המצגת על הביקור בביתו של החניך דור, מדריך צעירים אמר: כל מי שקיבל מדבקה אדומה, לא משנה הצורה, שיישאר כאן וכל מי שקיבל מדבקה ירוקה שיבוא איתי."
חצי מכמות הילדים יצאה ביחד עם דור, אלי, יובל ועוד כמה מדריכים.
"טוב אז אתם אלה שקיבלו חניכים." אמרה נופית.
צעקות של התלהבות והתרגשות נשמעו בכל החדר.
"סתם, אתם חונכים גלובליים." היא המשיכה בהומור.
"עליכם למצוא את הילד שקיבל את אותה מדבקה כמוכם ואחר-כך לגשת ללוח ולחפש מעטפה שעליה הציור שלכם." אמר דניאל.
קמתי והתחלתי לחפש. הרגשתי שמישהו הניח את ידו עלי. הסתובבתי וראיתי ילדה. היא נראתה בת 13, כמוני.
"היי." היא אמרה
"היי, נראה שאנחנו ביחד." עניתי והסתכלתי על המדבקה שלה.
"כן, בואי נבדוק מי החניך שלנו.: היא אמרה בשקט.
הלכנו אל הלוח, חיפשנו קצת ומצאנו את המעטפה שעליה יש בית. הוצאנו את הקרמבו המצויר שהיה בתוכה וקראנו את הכתוב: הודיה כהן, בת 15, אוהבת קריוקי ומוראלים ומסיבות אזניות ולצייר ולשחק במחשב ולכתוב ברכות, יש לה פיגור קל ואיחור התפתחותי כללי, היא נרגעת כשמדברים איתה ומחבקים אותה, היא חברותית ואוהבת לשתף.
"אנחנו בבוגרים" אמרתי.
נוי ניגשה אילנו ושאלה: את מי אתן חונכות?:
"את הודיה כהן." עניתי.
"וואו, זכיתן, היא ממש חמודה. ואתן איתי אז בכלל" היא אמרה.
"בואי נתקשר להורים ונקבע את הפגישה." החונכת השנייה אמרה אחרי שנוי הלכה.
"סבבה" עניתי והתחלתי ללכת לכיוון היציאה מבית הנוער {רק שם יש קליטה..}
התקשרנו אל האמא, שמה חגית. הפגישה נקבעה ליום רביעי בחמש וחצי.
אחר-כך נכנסנו פנימה ופיצלו אותנו לקבוצה צעירים וקבוצה בוגרים (שליטה!)
"שלום לכל החונכים בקרמבוגרת!!" {קרמבוגרת זה הכינוי של הקבוצה, שילוב של קרמבו ובוגרת..} אמרה נופית.
כולם מחאו כפיים בהתרגשות.
"עכשיו נעשה פעולת היכרות קצרה- כל אחד יציג את עצמו- שם, גיל ותחביב." נופית המשיכה.
הסבב התחיל, כשהגיעו אלינו גיליתי שלחונכת שאיתי קוראים מאיה וגם היא בת 13.
הצגתי את עצמי: "אני רוני, בת 13 ואני אוהבת…. לכתוב."
כהסתיים הסבב דניאל אמר: "כולם להרשם כמה שיותר מהר, בשביל הביטוח."
"ומה עם החולצה? כאילו איזה מידה לקחת?" אחת הילדות שאלה.
"את צריכה סמול, לפי דעתי." אמרה נופית.
"איזו מידה אני צריכה?" שאלתי בשקט את נוי שישבה לידי.
"סמול" היא אמרה.
{קטע מטריד שהחלטתי להוריד}
אחרי עוד כמה דיבורים כולם התכנסו ביחד בחדר המרכזי.
יובל הסבירה על ההרשמה ועל המפגש עם החניך, שוב.
בסוף שרנו את המורלים ונפרדנו.
**יום למחרת**
היה נדמה ששיעור עברית לא יגמר לעולם, אבל הוא נגמר.
בצלצול יצאתי במהירות מהכיתה והלכתי אל הפינה הקבועה שלי ושל עומר, ליד הקיוסק של כיתות י"ב.
הוא הגיע כמה דקות אחרי. על פניו היו סימנים.
"שוב?" שאלתי בקול מודאג.
הוא הנהן והתיישב לידי.
"זה לא יכול להימשך ככה, את חייבת לעשות משהו." הוא אמר.
"אתה יודע שזה מסובך.." אמרתי בשקט.
"זה לא! את רק חושבת ככה! זה פשוט, רק תדברי עם מישהו, לא רק איתי, תדברי עם… אופק למשל, היא אמרה לך שאת יכולה לדבר איתה על הכל, נכון? הוא הגביר מעט את קולו.
"אני לא רוצה שהיא תסתכל עלי אחרת." עניתי.
"זה חשוב. היא לא תסתכל עליך אחרת בצורה מביכה, זה יעזור לך." הוא אמר ברוך.
"נראה, יש לי שבוע לחשוב." אמרתי.