קצת חבל …

היא מחייכת חיוך רחב לאנשים אקראיים שיכול להיות שלא תראה שנית במהלך חייה , היא מדברת הרבה כדי לא להיתקל עם השקט שמעורר מחשבות שמפחידות אותה עד כלות נשמתה . בין אנשי הלילה הנחמדים מלאי החיוכים מפלסטיק , בשכרות היא מחפשת את השקט של הנשמה אולי בינהם יש אחד כזה שיגע בנקודה הנכונה בזמן הכי נכון ויפשיר את הלב שקפא במהלך אכזבות שהחיים הציעו . לפעמים לוותר היא תכונה טובה אך בעקשנות של הראש נעול האופקים היא נלחמת בשיניים על כתר במלכות שהיא לא שייכת בה . יש זכרונות שעדיף לנעול בקרקעית מרתפי הנפש ככה עמוק כמעט לשכוח מה חלמנו כשרצינו לגדול , יש מקומות שבנית בהם היסטוריה וכאלה שההית מעדיף לא לזכור את ההרגשה שלהם . לכולנו יש רגשות אבל יש כאלה שיודעים לנתק אותם , היא חייה על כעס ואושר עילאי מחיקוי של סרט זול , לקחת את הרגליים ולברוח רחוק לא משנה לכל מקום שהחיוך יהיה כמעט אמיתי . אהבה ? מי לא חושק ברומנטיקה שטבולה בחשק עמוק עם נגיעות מרות של עצב מלב נוטף רגש , גוף נמס על סדינים רותחים בין נשימות חמות על שפתיים מאוהבות , לא צריך גם מילים העיניים ידברו במקומנו במבטים עמוקים חודרים לחדר הכי אמיתי בנשמה , זה נשמע אלוהי רק זה לא קיים לפי החיים שלה .. יש תמיד מישהו שחווה את זה לבד בחברתה קצת חבל הייתי אומרת , קצת חבל ..

המסקנות של שרלוק הולמס , 03:01