קמטי העצב בחיוך

"הם התגרשו", היא מספרת, צוחקת במבוכה, ומחייכת.
חיוך מזויף, אבל גדול ואוהב, כמו כל חיוך שלה, חיוך מלא בכאב.
יש לה קטע לספר סיפורים גדולים וקשים במבוכה והשפלת מבט, אצלנו בשכונה להגיד "רע לי" זה חסר טאקט. זה משפיל, זה חושפני, זה הכי הכי אני, והכי הכי לא בסדר. מעולם לא הבנתי למה, אבל כל זאת גם אני הולך עם העדר. וכשהיא אמרה "הם התגרשו" ראיתי את קמטי העצב בחיוך, ואת הסומק בלחיים נעלם, אבל במקום לומר "אני מצטער, אני כאן בשבילך" עקצתי בשנינות "באסה שזה מה שקורה אצלך". וגם אני צחקתי במבוכה, השפלת את המבט וביצעתי את הטקס, אבל כשהרמתי את מבטתי והיא עדיין הייתה, רציתי להוסיף בשקט "אני אוהב אותך, רק בא לי לתת לך חיבוק". למרות זאת, הוצאתי את הטלפון והמשכתי הלאה. לסרטון הבא, למשחק הבא, לבדיחה הצינית המטופשת, כשאני יודע שהיא רוצה לומר "רע לי", אבל לא אומרת.