קיומי ובוראי

זמן רב חשבתי על קיומי, תהיתי מאיפה ניתן לי סטיית הטבע הייחודית שהנני קוראת לה חיי, כשהייתי בת 200 בדיוק החלטתי לחקור את שורשי, ללכת נגד הזרם ולשאול את כל השאלות הקשות שלא ניתן להסבירן. הסתובבתי זמן רב בברזיל עד שמצאתי זקן שבט באחד מיערות הטרופים העבותים, שמו היה צ'יף האצ'ה והוא היה שומע סיפורי הראשון, הוא לא פחד ממני כלל ועיניו שידרו לא חששנות, אלא צער עמוק כמו מי שרואה חיה פצועה ביער ואין לא מה לעשות עמה אלא לעמוד לצדה בשעתיה האחרונות. הוא קרא לי דאוזה דה נוצ'ה- אלת הלילה שלאחר שנים רבות של העברת אגדות אב לבן, מפה לפה שם זה הפך לשדת הלילה. בלילה האחרון שלי בשבט זה צ'יף האצ'ה הקיץ אותי משנתי ואמר לי לבוא איתו, במשך שעות רבות עלינו להר זאת הייתה הפעם הראשונה שראיתי את עצמי בצורה האפלה ביותר שיכולתי אף שעורי בהיר כאילו מכוסה שלג תמידי בלילה הזה נראתי שחורה ואפלה אפילו יותר מהלילה עצמו. לאחר שעלינו לראש ההר בדיוק לזריחה ואמר לי את המילים הבאות " את אלת הלילה, שייכת ללילה עצמו כי מלכה את בו ושורשיך הם חייך שלך". ירדנו מההר נפרדתי ממנו ומהשבט ולא חזרתי אף פעם לחפש עוד את חיי כי ביום זה מצאתי דבר חשוב יותר -את עצמי. הבורא שלי הוא אהובי, כשיצור כמונו יוצר לעצמו צאצא הקשר בניהם מחייב וטהור יותר מנישואים כי צאצא ילך אחרי בוראו בכל אשר ילך הוא, קשר זה הוא קשר שקושר אותך לאדמה ולבריאה שלך יותר מכל דבר אחר, והוא אינו נשבר לנצח אלה עם הבורא משחרר את צאצאו או שהוא עובר הלאה למוות הטהור. שאהובי מייקל מת, באותו לילה הקשר בנינו נשבר הייתי כחוט בידי הרוח, דבר אינו קישר אותי לאדמה, הייתי שבורה ואבודה ויותר מהכל הייתי לבד, בודדה. הרגשתי כאילו אני עומדת על תהום חשוכה בלי סוף והדחיפה הכי קטנה, מילה יחידה יכלו לגרום לי ליפול, ראשי היה מלא בסכינים לבי כאב כאילו נשרף הוא באש יוקדת, כאילו דקרו אותו פעם אחר פעם. לאחר זה מעולם לא יצרתי לי צאצא לא רציתי שאחר ירגיש את הכאב העמוק שהרגשתי באותה תקופה ומאז אני מסתובבת בעולם לבד מספרת סיפורים על נסיך אבוד, על אלה חשוכה שלעולם עוד לא תמצא את האור.