קטע קטן עם מסר גדול :)

האם ידעתם שאדם ממוצע מבלה 4 שנים מחייו בהסתכלות על הפלאפון שלו?
די אירוני, לא?
איך אותם מסכי הנגיעה גורמים לנו לאבד נגיעה.
אבל אין שום פלא בעולם מלא איימקסים, אייפדים ואייפונים.
כל כך הרבה "I"(אני) , כל כך הרבה סלפי, אבל לא מספיק "אנחנו".
תראו, הטכנולוגיה הפכה אותנו לאנוכיים ומופרדים יותר מתמיד, משום שבזמן שהיא מנסה לחבר אותנו-הושג החיבור הגרוע ביותר.
ותנו לי להגיד את מה שהיה צריך להגיד מזמן;
מר צוקרברג, אני לא מנסה להתנהג בגסות רוח אבל אתה צריך להגדיר את "פייסבוק" למה שהוא באמת-רשת אנטי חברתית.
משום שבזמן שיש לנו רשימת חברים ארוכה, הרבה אנשים מאיתנו הם חסרי חברים.
לבד.
מערכות יחסים התפרקו ונשברו יותר מהמסכים שלנו.
אנחנו יושבים בבית מול המחשב שלנו, מודדים את הערך העצמי שלנו על פי מספר הלייקים וכמות העוקבים שלנו.
מתעלמים מאלה שבאמת אוהבים אותנו.
זה נראה שאנחנו מעדיפים לכתוב פוסט זועם מלדבר עם מישהו שיכול באמת לחבק אותנו.
אני מטרידה?
תגידו לי אתם.
יום אחד אמרתי לחברה שלי; "בוא ניפגש פנים מול פנים."
היא אמרה, "בסדר. באיזה שעה להתחבר לסקייפ?"
הגבתי במילים כמו:
אלוהים אדירים.
את רצינית?
ולאט לאט הבנתי, מה בנוגע אליי?
האם אין לאנשים את הסבלנות לנהל שיחה בלי קיצורים?
זהו דור שמושפע מגירוי יתר של תקשורת.
צ'אטים קוצרו לסנפצ'אט.
חדשות קוצרו ל140 תווים.
סרטונים קוצרו ל6 שניות של מהירות גבוהה.
מחקרים מצאו כי רמת הקשב הבסיסית של אדם מבוגר הוא שנייה אחת פחות משל דג זהב.
אז אם אתה אחד מהאנשים שעדיין לא יצאו מהפוסט,
ברכותיי!
תנו לי לסיים את האמירה שלי בזה שיש לך בחירה.
אבל לא על אחד החברים שלנו יש להסתמך, אלא אנחנו צריכים לעשות זאת בעצמינו.
קחו שליטה,
תבצעו החלטה.
אתם.
לא עוד-אני רוצה להרוס את הרגע הזה כדי להקליט אותו.
אני פשוט אשמור אותו!
אני לא רוצה לצלם תמונות של הארוחות שלי יותר-אני פשוט אוכל אותן!
אני לא מעוניין להוריד את האפליקציה החדשה או את העידכון החדש,
ואם אני רוצה להעלות תמונה ישנה, מי אמר שאני צריך לחכות עד יום חמישי?! (TBT)
תקראו לי משוגעת,
אבל אני מדמיינת עולם בו אנחנו מחייכים כשהסוללה שלנו חלשה.
משום שזה אומר שאנחנו נהיה צעד אחד קרובים יותר לאנושיות.