קטעי כתיבה ישנים

~עייף~
אני כל כך עייף שאין לי כוח לצחוק
אני כל כך עייף שאין לי כוח לקום
אני כל כך עייף שאין לי מוח לכתוב
אני כל כך עייף שאין לי כוח לישון.
–
~קשה~
זה קשה.
קשה לזכור שאנשים אוהבים אותך,
בזמנים הכי קשים.
גם אם הם אומרים לי לזכור את זה תמיד,
זה קשה.
קשה לזכור את זה כשזה רק אני, לבד.
קשה.
ואז הדם זורם
והמים במקלחת שוטפים
הכאב חולף.
ואז אני נזכר,
נזכר ששיקרתי.
נזכר שפגעתי.
הבטחתי.
אני מצטער.
–
~שבור~
אני אומר לכולם שאני בסדר.
שאין להם באמת ממה לדאוג.
אבל הם לא יודעים מה קורה בפנים…
בפנים הכל שבור, הרוס, שומם, ריק.
מבחוץ הכל מסכות.
מזויף.
אתה זורק חיוך אחד ופתאום הכל בסדר.
פתאום הכל שלם.
פתאום אתה לא שבור.
–
~סוף~
ואתה רואה את הסוף.
הוא קרוב יותר מאי פעם.
אתה מרגיש אותו שם.
מתקרב.
לאט לאט.
שובר אותך באטיות…
והולך.