קורות חיי – סיפור אמיתי

אז ככה , עובר לו עוד יום של סבל.
אבא מעיר אותי , מתלבשים , ויוצאים.
"מה נשמע אורינוש?"
"בסדר"
הגענו לשער. אבא נפרד ממני בשלום , אני חיבקתי אותו חזק.
נכנסתי וראיתי את מלכת הכיתה והשפוטים שלה , ואת חברה שלי על הרצפה עם שריטות.
"מה קרה לך?"
"אני…."
"שתקי על תוציאי מילה יא שמנה!"
זאת הייתה מלכת הכיתה , ש"ציוותה" לשפוטים שלה להרביץ לחברתי.
"ואת , עופי מכאן לפני שאני יתלוש לך את הפס הכחול בשיער!"
"סליחה?! שלא תעזי לעשות כלום לחברה שלי!!"
"זכותי. חמודים , תתלשו לאורידבעה את הפס הכחול!"
"סליחה? תקשיבי ותקשיבי לי טוב יא כלבה , אני אורין , ואני לפחות לא פרחה כמוך! ילדים עוברים בריונות
ומרגישים רע? מכל זה , את מקבלת כוח? קדימה , בואי נראה אותך"
"שבת אחר הצהריים בביתי , קרב מכות"
"בסדר , בסוף מי שבאמת תרגיש רע ביני ובין מוריאל (שם בדוי) זאת את.