קורבנות השלום…
ילדים יפים שלנו,
ילדים של שמחה, של נתינה,
ילדים של אלוה-ים.
ילדים של אמונה.
ילדים בוכים,
ילדים זועקים,
ילדים דוממים,
ילדים מתים.
ואני שואלת את עצמי איך ברגע מתהפכת התמונה?
איך חיים שלמים נתונים באכזריותם של אנשים?
איך חף מפשע נשחט על ידי פושע?
איך יצליחו לגייס את כל הכוחות,
גם אם אחד חסר להישאר בגדר משפחות?
ואני בוכה, זועקת,
עד מתי?
עד מתי אפשר לטשטש את הראיה של עצמנו?!
עד מתי תמשיכו להאמין שיהיה שלום?!
לא יהיה שלום,
אלא רק קורבנות השלום.
תגובות (2)
חף משפע=חף מפשע
לצערי, 'מערכת היחסים' שלנו עם עזה אינה מוגדרת כשלום. לכן, הם אינם קורבנות השלום אלא קורבנות המלחמה.
אולי אני נאיבית, אבל אני רוצה להאמין שזה לא שלום. כי אם זה שלום, אז אני לא בטוחה שאני רוצה לגלות מה היא מלחמה.
כואב