קורא לעולם
הכל פתאום נראה לך גדול יותר,
עצב קטן הופך לדיכאון,
אהבה קטנה הופכת לקראש,
ועצבים הופכים לדרמה אחת גדולה.
אתה אומר לעצמך שאתה רואה טלוויזיה בגלל שאתה לא מוצא דבר אחר לעשות אבל אתה לא שם לב שזה גורם לך לקחת דברים מחוץ לפרופורציות,
אתה חי את החיים של הדמויות במקום את החיים של עצמך,
אתה נמצא יום שלם על הספה במקום לנצל את החיים שלך, שהם לא קרובים להיות אינסופים.
אז אני קם עכשיו ואני קורא לעולם כי הגיע הזמן שלי להבין,
הגיע הזמן שלי להבין שאני מבזבז את החיים שלי,
הגיע הזמן שלי ללכת ולהנות מהחיים כי אני לא יכול להישאר לבד כל היום ולחשוב שהכל בסדר,
כי שום דבר לא בסדר.
7.8.15,
היום שבו הבנתי שיש חיים מאוחרי המסך.
תגובות (4)
מדהים. אתה צודק מאוד!
זה יפה וממש נכון.
התזמון של זה מדהים, כי בדיוק דיברתי עם מישהו על הנושא הזה. רואים את כל הקטע הזה של המחשב והטלוויזיה בלי הפסקה במיוחד אצל הילדים הקטנים עכשיו וזה נורא לדעתי.
תצאו החוצה, אנשים! תשחקו כדורסל ותביכו את עצמכם כי זה כיף!
זה הזמן: )
הוא היה שם תמיד …
וטוב שעכשיו הרמת עצמך, מאמינה בך..
אהבתי את הטקסט.
לפי זכרוני כתבתי את זה בזמן ההתמכרות שלי לסדרה "האנטומיה של גריי" שלקחה לא מעט מהחיים שלי ביחד עם התכוננות למבחנים במתמטיקה. הכתיבה של הטקסט לא טובה במיוחד, אבל גם עכשיו אני עדין מזדהה באופן מסוים.