קדושה~פרק 3

התיישבתי על הכסא המרופד,
ושקעתי בו.
הוא לא נוח במיוחד.
כשאהיה מלך,
יחליפו את הכיסא,
את שולחן הכתיבה המוחתם בדיו,
את המיטה הישנה והמרופטת,
כל דבר שאבקש.
כשאהיה מלך,
לא יהי אדם שיגיד לי מה לעשות,
אהיה ברשות עצמי,
עם שלל מאהבות.
כשאהיה מלך…
כשאהיה מלך…

דחיפה קטנה בכתף והבנתי שצריך להתעורר מהחלום,
הגיע הזמן להוכיח לאבי את כושר השיפוט שלי, פשוט כמשמעו.
דלתות העץ הכבדות נפתחו,
ומסדר הצבא ההדור נכנס באותה הליכה צבאית מטופשת ואחידה שליוותה אותם לכל מקום,
לפניהם נדחפו באי רצון מופגן כעשרה אוכפי חוק שדינם תרם נקבע.
כיחכחתי בגרוני וניסיתי להתקמקם כך שיהיה לי נוח.
שלושה חיילים יצאו מהשורה ודחפו ילד בערך בן 11 שהיה לבוש בפשטות,
הוא פשוט זעק עוני.
ג'ורג' רכן לאוזנו ולחש "הוא גנב מחנות שרשרת זהב עתיקה."
הנהנתי כאילו אני מבין,
"העונש המקובל הוא שנה בצינוק." המשיך בדבריו ואז הזדקף ובהה באופק כאילו לא קרה דבר.
גירדתי בראשי והסתכלתי על הילד הקטן והאומלל,
"הוא יעבוד בחצר המלך עד גיל 18."
ג'ורג' הביט בי המום אבל אז חייך,
לא הבנתי אם זה נובע מסיפוק או מטיפשות אבל לא הגבתי.
אחריו נדחפה קדימה בחורה,
היה לה שיער לבן, אבל מהסוג הצחור לבן, היא הייתה שזופה,
והיו לה עיניים כחולות, מן טורקיז ימי.
היא הייתה גבוהה ומאוד יפה.
"היא תלתה אותו."
ליבו נעצר, היא תלתה את הברון?
"אין עונש מקובל למקרה כזה."
"מה שמה?" שאלתי,
היא סקרנה אותי, למרות האדישות על פניה והאוירה הקודרת סביבה,
היא לבשה מכנסיים שנראה לעין שהיא תפרה, הייתה להם גזרה נוחה לציד.
גופייה שחורה צמודה ובחגורה היה נראו כיסים נסתרים לכלי נשק,
לא היה טעם להציץ במגפי העור שלה כדי לדעת שהיא ציידת.
ולא סתם ציידת, ציידת מוכשרת מאוד.
"שמה הוא הולי רוז קסלר, אדוני." השיב לי ג'ורג'.
"אני דן אותך להיות עובדת בחצר המלך עד סוף ימייך,"
על פניה נראתה הסתייגות אך גם הקלה.
היא נדחפה אחרי חייל אל מחוץ לאולם ביחד עם הילד.
לפחות הצלתי שני אנשים מגזר דין מוות.
הוא נאנח,
נשארו עוד שמונה.