צרצרים

לחברה שלי יש הרבה צרצרים בבית. היא והמשפחה שלה נאבקים בלהתעלם מהם יום יום. הם כבר התייאשו מלנסות לחסל אותם, לכן הם נשארים בבית וגרים איתם ביחד.
חברה שלי, הילה, כבר רגילה לצרצורים, היא נרדמת עם זה כל לילה. כשאני באה אליהו לישון קשה לי להירדם. בגלל זה הפסקתי לבוא.
יום אחד פגשתי את הילה. היא אמרה לי שלום וציינה שמלא זמן לא נפגשנו ושאולי אני יבוא למסיבת פיג'מות אצלה. על גופתי המתה אמרתי לעצמי "בכיף!" אמרתי לה וברחתי משם.
לאחר שבוע שוב פגשתי את הילה. היא נראתה מוזר. כפות רגליה היו מלאות נשיכות לכן הלכה לעתים על העקבים ולעתים על קצות האצבעות. עמידתה הייתה חסרת שיווי משקל וברגע שפתחה את פיה יצאה צעקה ולא דיבור נורמלי. שאלתי אותה מה קרה לה ברגליים ולמה היא צועקת. כמובן שזה היה מהצרצרים שמילאו את אוזניה בצרצורים יום יום לכן לא הצליחה לדבר יותר כמו בנאדם מפני שהזתה שהם נמצאים מסביבה ושמעה את צרצוריהם כל הזמן באוזניה ובקשר לרגליה- הצרצרים החליטו להיות כפויי טובה כלפיה, הילה הנחמדה שהחליטה לשכן אותם בביתה, כעת הם נהיו אכזריים ונשכו את רגליה נשיכות קטנות בכל יום שעבר.
הילה היא בנאדם מאוד מיוחד. היא חזקה ויודעת מה היא רוצה, גם תמיד סחפה אחריה אנשים. אבל עכשיו היא נראתה חלשה.
לאחר שבוע באתי להילה למסיבת פיג'מות. ריחמתי עליה. לפתע הבנתי משהו ושאלתי את עצמי – למה הילה לא מנסה להתחמק מהצרצרים ולעבור למקום אחר? הרי זה מובן מאליו שאם הם ימשיכו להקיף אותה יום יום היא מעולם לא תצליח לגבור עליהם.