צללים

בעודי משוטט בחורשה שעוד נשארה בעיר ילדותי לפני שהתחלפה בבטון ואספלט, הרגשתי שמישהו מסתכל עלי מבין העצים. הייתי לבד אמנם, אך קיבלתי את הרושם שאני מלווה בעיניים של דמויות שמזכירות לי קצת אותי. הם היו עיניים בוגרות ומשכילות, שבחנו ושפטו אותי בכל צעד שעשיתי על החול. הסקתי שהעיניים האלו שייכות לדמויות שלא הספקתי להיות ולדמויות שעליהן ויתרתי. החלומות שהיו לי חלקם לא התגשמו, וכאשר חלום שלי עלה בתוהו, הוא הגיע אל החורשה בצורת דמות שהייתי יכול להיות, אך איננה. היא נמצאת רק שם ורק אני יכול להרגיש בה, מעין צל, צל שכבול לשורש ומרותק בין העצים. לא יכול לברוח.

הלילה ירד ואני ממשיך להתהלך בחשיכה שעוטפת את העלים ואת חיות הבר. "עץ למדורה זה מה שאני צריך עכשיו" חשבתי לעצמי. כך היה. אט אט ידי התמלאו בענפים יבשים וחתיכות גזע שאותם הנחתי בערימה על אדמה מישורית חלקה שמצאתי. כעת לא נותר דבר לעשות מלבד להוציא מצית מהכיס ולהדליק את המדורה. התיישבתי קרוב לאש מספיק כדי להתחמם ונשענתי לאחור בחצי שכיבה. הצללים שבחנו אותי עד עכשיו התקרבו בהדרגה והרגישו כי אין להם ממה לחשוש. תוך דקות ספורות מהרגע שהדלקתי את האש כבר הייתי מוקף בהם. הם הרגישו בנוח, כל החזיונות האלו. הם רקדו וחייכו, עטפו אותי מכל כיוון, ואני במבט חושש, נתתי להם. גרסאות שלי מעולמות מקבילים, ככה הם היו, מעוותים מכף רגל ועד ראש, אך עדיין – אני. רק בזכות עובדה זו הרשתי להם להתקרב, רציתי לבחון אותם מקרוב, רציתי להבין איזה חיים כל אחד מהם חווה בעולמו – חיים שאותם פספסתי. לאן כל אחד מהם פנה. אולי להתאחד איתם. הרגשתי מפוצל ולא שלם , ידעתי שאם נתאחד, אני השלם יגיח לאוויר העולם, אני, שמילא את כל חלומותיו ושאיפותיו.

האש כבר הראתה אורות אחרונים והשחר היה קרוב להפציע. חיוך שהיה מרוח על פרצופי נתן את הרמז איך עבר עלי הלילה. בקרב הצללים שבחורשה אני כבר חשתי בטוח, כל אחד מהם לימד אותי את דברו במהלך הלילה. כל אחד בתורו נכנס אל נשמתי והפיח בי חיים, גרם לי להרגיש את פועלו הרב בעולם שלו – כאילו היה בעולם שלי. ידעתי שאחזור לשם בקרוב, כל פעם שארגיש רע ולא שלם, אוכל להתקרב אל הדמויות בחורשה, להתאחד איתם פעם נוספת ולהחזיר את אותו חיוך שהיה עלי הבוקר.

זה הוא מעכשיו מקום המפלט שלי. במהלך היום אני מרגיש חלקי כי פועלי הוא אחד וישנן אין ספור דרכים שלא הלכתי בהן. כל יעודי שלא יתממשו נעלמים לחורשה לאותו המקום ששם פגשתי בהם לאחרונה. אלך לשם בשביל להתמלא. בשביל להרגיש שלם. כי העולם שלי אינו מספיק לי, כזה גם העולם של כל אחד מהצללים. לכן נתאחד, בשביל להרגיש שלמים שוב.