צבע אדום

הפסקת חשמל קדרה על העיר.זה היה נראה כמו כל יום רגיל,שיחקתי עם אחותי הקטנה הכל היה טוב עד ששמעתי את הקול שהפחיד אותי:שחר אדום.רצתי בטיל למעמד הלב שלי פעם הזעתי זיעה קרה והרגליים שלי רעדו,אחותי הקטנה בכתה וההורים סגרו את חלונות הפלדה ואת הדלת,אני זוכרת את זה טוב טוב…הרבה נהרגו ביום הזה היו הרבה פצועים.והרבה אנשים עם חרדות.עברו המון שנים ואני כבר התרגלתי לזה,לא קרו לאזעקה יותר שחר אדום אלא צבע אדום.הקסאמים לא הפסיקו וברוב הפסקות האש הם עדיין הנחיתו עלינו טילים,אני כבר התרגלתי אבל כל פעם שאני רצה למעמד הרגליים שלי רועדות והלב פועם.אני זוכרת אפילו פעם אחת באמצע הלילה עדיין שהייתי קטנה שנשמע האזעקה.רצתי מהר עם השמיכה שלי למעמד אבל בדרך נפלתי נשמע כבר פיצוץ,והתחלתי לחשוב שאני מתה.אימא שלי הרימה אותי וחיבקה אותי(הייתי קטנה עדיין והתחלתי לבכות).וככה זה כמעט כל יום.אז בסך הכל רציתי לכתוב ולשחרר עצבים ופחדים שיש לי על צבע אדום.