צבעים מדברים

שלל של צבעים ניצבים אל מול עיניי.
מגוון של ירוקים מתמזגים עם גוונים מרובים של חום.
הירוק הכהה מבחוץ מתערבל עם ירוקים בהירים יותר ויותר עד שמגיעים לחום עץ ולאחר מכן שחור פחם.
אני יכולה להסתכל על מגוון הצבעים עוד שעות ארוכות.
כל צבע מספר לי חלק נרחב מהבן אדם.
הירוק הכהה, כזית בשל, שמבחוץ מראה לי את החיצוניות שלו, את הכוח סבל,את האופי וככל שהירוק מתבהר כך אני מצליחה לקלף את הקליפות החיצוניות כדי להגיע לחום הרך שמראה לי את הפנימיות שלו, את הרוך והחמלה, את כל הסודות.
אני מכירה אותו זמן קצר וכבר אני מצליחה לקרוא אותו,בלי מילים.
מילים יכולות להראות מי הוא הבן אדם ומה הוא עבר, עיניים מראות לנו את כל מה שהוא מסתיר.
בפעם הראשונה עמדתי עם כמה ידידים, אחד מהם סיפר בדיחה בעוד עשן הסיגריות סמיך יוצא מפיו, צחוק מתגלגל יצא מפי וחיוך רחב בעוד אני מספרת לחברי עד כמה אני שמחה שהפסקתי לעשן. והוא עמד מאחור ורק הסתכל, עיניו מראות קנאה, התעלמתי.
פעם נוספת הייתה בדרכי חזרה הביתה מהעבודה, החזקתי את התיק צד השחור שלי עם הרצועות הדקות ביד אחת וביד השנייה את הארנק שהוצאתי מראש בדרכי לתחנת האוטובוס הקרובה.
בדרך נפגשנו, בדיוק שנייה אחת העיניים שלנו הצטלבו,שנייה שהרגישה כמו נצח, הוא עבר ואני המשכתי בדרכי בלי להסתכל לאחור.
ועכשיו, כשאני מסתכלת בעיניו הירוקות, אני לא צריכה שנייה והוא לא צריך רגע, כי יש לנו זמן.
ועכשיו כשאני מסתכלת בעיניו הירוקות, אני רואה את הקנאה, את האהבה, את החמלה, את האהדה, את הכבוד, את הסודות הכי עמוקים ואפלים שהוא מסתיר,את הפשטות, פשוט אותו. את אותו הבן אדם, שהעיניים שלו יודעות לספר לי בדיוק מי הוא.