צבא הגנה להישראל-מה עם כבוד?

יושבת וחושבת על כל דבר קטן שעולה בראש. אם זה אמא בבית אבא שאיתה, האח שבצבא או הבנזוג שהתגייס לפני שנייה. יושבת וחושבת על כל דבר אפשרי רק כדי להוציא מהראש את כל הדברים הרעים שנכנסו לשם. בטירונות אמורים להכיר חברים לכל החיים לא? אז למה יש לה רק חברה אחת או אולי שתיים אמיתיות? וכל השאר אגואיסטיות ומגעילות. איך חינכו אתכן בבית? שואלת את עצמה כל יום. למה אף אחת פה לא חושבת כמו שהיא חושבת. קצת התחשבות, פחות צעקות, פחות ריבים, יותר הנאה. איפה השמחה וה״חוויה״ בטירונות? הדבר הזה שמהיום הראשון שאנחנו פה מזכירים לנו שהוא מה שיחרט לנו בראש, כי הרי לא נחווה את זה יותר ולא נראה אולי אחת את השניה מלבד אלא שאיתנו בתפקיד, אז איפה השמחה? איפה החוויה? כי להרגיש אותה, היא בטוח לא מרגישה. חוסר של אכפתיות בין אחת לשניה. חוסר כבוד והתפרצויות לא הולמות. קללות ריבים מכות מה לא ? מה עוד צריך לעשות כדי להפוך את זה לגרוע יותר? כנראה שכלום. אנחנו פה רק עוד יום אחד, תכף נשבעות. ואולי נבכה בהשבעה, מההתרגשות, ואולי לשנייה נרגיש אחת את השנייה אחיות, שהיה לנו כיף, אבל כל הדברים הקטנים, אלא שהפחיתו מהכיף, הם אלה שנשארים וישארו עד הסוף. כי כמה אפשר לצעוק אחת על השניה? ולריב על אוכל? לריב על שקע של הטענה או לריב כבר שתהיו בשקט! כמה אפשר? כמה אפשר לזלזל אחת בשניה ולצחוק אחת לשניה בפנים? כמה אפשר להכפיש אחת את השניה ולשבור אחת אחת עם כל דבר קטן? כמה אפשר לזלזל בבנאדם שמעלייך בבנאדם שמנסה להכשיר אותך, שתהיה הכי טוב כשאתה עוזב. כמה אפשר להרוס משהו שאמור להיות טוב?
ואני? מסיימת טירונות עוד יום, מחר אני נשבעת.. והאמת? שכן היה לי כיף מהמקום, לא מהאנשים. מה שאמור להיות ובדרך כלל תמיד הפוך. ואני יושבת וחושבת על אלף דברים, מחכה לטלפון, מכל אחד שיתקשר. אני צריכה כבר לישון, מאוחר לי אישית, לא כולן עולות לשמירה אבל אני כן, ואני מתחננת להתחשבות, אין לי שעות שינה.. והבנות פה אטומות כמו קיר. לדבר לאף אחד, נכנס לאוזן אחת וככה יוצא משנייה. את החווית טירונות שלי שברו לי ממזמן, כי כמה חוסר כבוד וכמה אכזבה בנאדם יכול לספוג? אני אספר לכם.. פחות ממה שאתם חושבים. כי כשלוקחים ללב כל כך הרבה הגוף בשלב מסוים כבר קורס מעצמו, מסמן כבר את החוסר כוחות הזה, וככה בכזאת קלות נהרס לי הכל. ונשאר לי יום אחד. השאלה, מה לעשות? איך לגרום לזה להיגמר בטוב איך לשכוח את כל הרע הזה? הבנות האלה שלא אכפת להם? איך לשפוך את זה מהלב שלא ישאר שם כלום ולפחות רק ליום אחד רק לאחד… לשמוח?