פשטות החיים והבחירות

אני רוצה לכתוב סיפור, כי שוב פעם השמש ירדה והזמן הזה של היום הגיע, שאני מתחילה לתהות ולפקפק ולשאול כי הכול נראה אותו דבר. אבל קצת שונה, ואני הולכת ברחוב, עם חצאית וחולצה וזוג מגפיים ואנשים מסתכלים המומים ויש כאלו שלא אוהבים אז חשוב להם שאדע. ואני נכנסת לבית ספר, כולם שם חיים בתוך בועות מכוערות שקל כל כך לנפץ אם רוצים. אני חוזרת הביתה, נמרחת על הדלת עם דמעות על הלחיים. אני מנסה לאכול ונזכרת שאני בת, אולי עדיף למדוד את הקלוריות. אולי עדיף לוותר היום. אני רואה קצת סדרות ומשתעממת, רואה את הרשימה שהבית ספר אוהב לספק כל שבוע, שעורי בית ועבודות שגורמות לעוד קצת הרס עצמי. בוהה בחלון שלי וממשיכה לתהות למה הכל נראה אותו דבר. כל כך פשוט ומשעמם, למה אנשים בוחרים לחיות ככה? למה? הם לא מנסים דברים חדשים ומתביישים לרקוד ברחוב כי אז ישפטו אותם.