פשוט אני.

אני מתהפכת במיטה ולא מצליחה להירדם. אני חושבת על מחר, היום שחיכיתי לו ופחדתי ממנו יותר מכל. היום הראשון בתיכון. תכלס מי לא מפחד להתחיל תיכון? עם כל סרטי התיכון האמריקאים שמראים בריונות, שיימינג וירידות על ילדים זה לא בדיוק מפתה להתחיל תיכון. במיוחד לא כשאת מחוננת…. אני לא יודעת אם נתקלתם בילדים מחוננים בעבר, אבל כנראה שאתם מקשרים את המילה "מחונן" למילה "חנון". שלא תבינו אותי לא נכון, אני לא מאשימה אתכם, יש ילדים מחוננים שהם גם חנונים אבל רובם באמת רק מחכים לבן אדם הנכון להתחבר איתו כדי לעוף באוויר.
אז כמו שאמרתי אני מחוננת שעולה לתיכון עם 9 כיתות י' בשכבה, שמצד אחד זה אומר המון ילדים שאני אוכל לפתח איתם קשרים חדשם אבל מצד שני זה פחד שההמון ילדים הזה לא ירצה אותי וירד עליי ויהפוך את החיים בתיכון לגיהינום מהלך על שתיים. אבל, אני לא מגיעה מפוחדת לגמרי כי יש לי את הכיתה שלי. דיסקליימר קצר: כיתת המחוננים בעיר שאני גרה בה היא כיתה של ילדים שנשארים ביחד מכיתה ג' (כשמתחיל מסלול המחוננים) ועד לכיתה יב' ועוברים ליסודי חטיבה ותיכון ביחד ככיתה. אז אתם יכולים להבין למה יש לי קצת נחמה… חוץ מזה יש לי שתי חברות מהשכבה בחטיבה שעוברות יחד איתי לתיכון החדש שזה ממש כיף. אבל פחד מהתעללות בתיכון היא לא הסיבה שבגללה אני לא מצליחה להירדם, אלא הבדידות שכנראה מחכה לי באופק. הפחד הזה שכל החברות שיש לי ימצאו אנשים חדשים להתחבר איתם בתיכון. כי גם ככה המצב החברתי שלי לא בשמיים….
ברור שיש לי חברות כי זה קשה אחרי 8 שנים באותה כיתה שלא יהיו לך חברים אבל לאף אחד מהם לא אכפת ממני ברמה שאכפת לי מהם… אני אנסה להעביר לכם את התחושה שלי באמצעות דמיון מודרך…
תדמיינו את עצמכם יושבים בכיתה בשיעור ואז יש צלצול להפסקה. כל החברים שלכם קמים מהכיסאות והולכים לדבר עם אנשים בכיתה או יוצאים החוצה לדבר עם אנשים מהשכבה. ואתם יושבים על הכיסא שלכם 5 דקות אחרי שכולם קמו ורואים את כולם בחבורות שלהם ומבינים שאם אתם לא קמים ומצטרפים לשיחה אף אחד לא הולך לדבר איתכם כל ההפסקה. וזה לא משנה כמה זמן תשבו שם ותחכו או כמה הפסקות תשבו שם ותחכו אם אתם לא תקומו לדבר אף אחד לא יבוא אליכם. אולי בהתחלה זה נשמע ממש מטומטם ואתם חושבים לעצמכם מה היא עושה דרמה? שתקום לדבר עם אנשים וזהו פרובלם סולבד. אבל תנסו לשלב את זה עם זה שאף אחד לא שולח לכם הודעה אחרי צהריים, אף אחד לא מציע לכם להיפגש איתו אחרי בית-ספר ואם אתם לא תרדפו אחרי אנשים ותציקו להם עד שאין להם ברירה אלא להיפגש או לדבר איתכם אז לא יקרה כלום. ואתם תשבו בדיוק כמו שאני יושבת עכשיו מול המחשב שלי וכותבת את מה שאתם קוראים עכשיו. מקווה שנהניתם ואם אתם רוצים לשמוע על עוד חוויות ועוד על עצמי אני אשמח לשתף :)
תישארו עצמכם.