פרק 4 – ..one day

אבא : " טוהר.. מה קרה.. ? "
אני : " כלום אבא, תעזוב אותי. "
התחלתי לבכות. אסור לי ללכת לאולפנה, ולמרות שאני שונאת את בית הספר הזה, אני מתה כבר לחזור לחברות שלי, אין לי כוח יותר לדבר עם ד"ר ז'בוטינסקי הזה. שימות.
אבא : " טוהר.. נו מה קרה.. ? "
אני : " תעזוב אותי כבר ! תעזוב אותי.. "
אבא : " טוב חכי שנייה.. "
אבא עלה למיטה שלי ונשכב לצידי. התרחקתי ממנו קצת.
אבא : " את יודעת טוהר, שאנחנו אוהבים אותך, נכון ? "
לא עניתי לו. אבל הוא בכל מקרה המשיך –
אבא : " אני ואמא שלך פשוט מודאגים, זה הכל. אז הלכנו לד"ר גלובסקי לבקש ממנו עזרה בגלל שלפני כמה שנים גם היינו אצלו והוא מאוד עזר לנו עם איתן.. "
הוצאתי אוזניה אחת מהאוזן והנמכתי את הווליום. אבא המשיך וסיפר לי כמה הם אוהבים אותי, וכמה כל מה שהוא ואמא עושים זה לטובה, לכל הקטע הזה לא הקשבתי.
אחר כך הוא סיפר לי כמה קשה היה לו כשאמא שלו נפטרה (סבתא שלי שגיליתי אותה) וסיפר לי על עוד הרבה. כשראה שאני לא מגיבה, הוא רק שכב לידי וליטף לי את השיער.
אחרי כמה דקות הוא פשוט קם מהמיטה, בלי לומר כלום, והלך.
הראש אמר תודה לאל אבל הלב רצה שיישאר.
אני לא יודעת כמה זמן שכבתי שם ערה, שומעת מוזיקה ובוכה, ואבא נכנס לי שוב לחדר.
ראיתי אותו בצל אז הוצאתי את האוזניות והתיישבתי עם הפנים אליו.
אבא : " את רוצה לצאת מפה ? בואי, נצא החוצה.. "
התלבשתי מהר ויצאנו אני ואבא. האוטו היה מקולקל אז תפסנו טרמפים למסוף (מקום קרוב לאורנית שלשם מגיעים אוטובוסים) וחיכינו שם עד שיגיע האוטובוס. עלינו על קו 286, לת"א.
______________________________

יום ראשון, י"א כסלו, 2009.

נכנסתי לחדר השינה.
ראיתי את סבתא שוכבת על הרצפה.
ניגשתי לעברה והסתכלתי בפניה.
טעות חיי.
התמונה של פניה הכחולות, של פיה המרייר קמעה,
ידעתי שהתמונה תישאר במוחי לנצח.
וצדקתי.
______________________________

הסתובבנו בקניון עזריאלי.
בגלל המצב הכספי של ההורים שלי, לא ממש יכולנו לקנות משהו..
אבל לא היה לי אכפת. העיקר לצאת מהבית.. לצאת מאלקנה..
נכנסנו ל – המשביר לצרכן. ראיתי את הנעליים הכי יפות בעולם !!
היו שם 2 דוגמאות, אחת בצבעים סגול, וורוד, לבן ואפור, והשנייה בצבעים שחור, אפור, וורוד ולבן.
מפני שלא נשאר מהדוגמא השנייה מידות, מדדתי את הדוגמא הראשונה.
אבא : " נו, את אוהבת ? "
אני : " כן, זה טוב עליי והכל, קצת גדול, אבל.. "
אבא : " מה ? "
אני : " אני חושבת על הצבעים.. זה לא יתאים לי עם שום דבר "
אבא : " בואי שנייה, "
אבא בדק לי את הנעל.
אבא : " איזה מידה את ? "
אני : " 36, 37 "
הוא שאל את המוכרת עד איזה מידה יש את הדוגמא השנייה.
היא ענתה ש 36.
לקחנו את הקופסה ומדדתי את הנעל. היא עלתה עליי. קצת לחצה, אבל עלתה.
אבא : " נו ? מה את אומרת ? היא טובה ? "
אני : " זה קצת לוחץ.. אבל כן, זה טוב. והיא ממש יפה "
אבא שוב בדק לי את הנעל.
אבא : " לאט לאט הנעל תקבל את הצורה של הרגל שלך, ולא נראה לי שתגדלי במידה בשנה הקרובה. אז לקחנו אותה ? "
אני : " כן ! ויש לי פה את ה50 שקל שלי שהרווחתי בבייביסיטר "
אז לקחנו אותה. היא עלתה 150, למרות שהיא נראית כמו 500 ויותר.
בתור לקופה ראיתי מודד משקל. עליתי עליו. 42.5.
עליתי קילו 300 מאז תחילת שנה.
פאק ?