פרק חמישים וחמש- הפרק האחרון

יומיים לפני מסיבת סיום התיכון. שקעתי בהרהוריי והזיכרונות על תום ואוראל לא הניחו לי להמשיך הלאה. אני חייבת לסגור את הפרק הזה איכשהו . למרות הכול , לא הצלחתי לשכוח את שניהם. אני אוהבת גם את אוראל וגם את תום. תום הוא מוצא חן בעיניי , בגלל שהוא שנון , אנרגטי ושובב. ואת אוראל , אהבתי אותו גם , כי הוא ביישן , רגיש ומופנם מאוד.
התחבטתי ברגשות אשם ובנקיפות מצפון עזים , לא יכולתי להיפטר מהם. מה שעשיתי היה באמת לא אנושי ולא מקובל, ובכך שפגעתי בשניהם. לא ידעתי מה לעשות. אם לסדר את המצב כמו שצריך ולהתפייס איתם , או להישאר עם ייסורי מצפון קשים , שלא מרפים מתוך תוכי.
לאוראל ולתום יש כבר חברות. לתום יש חברה בשם עדן, ולאוראל יש חברה בשם נועם. רציתי לגשת לחברה שלי קורין ולהתייעץ איתה בנוגע לתום ואוראל. אך גם את המחשבה הזאת דיכאתי. לא זעתי ממיטתי. לא ידעתי מה תהיה תגובתה של קורין כשאני אתוודה לפניה שברצוני לסדר את העניין עם תום ואוראל.
הכנתי את עצמי נפשית לכך שהיא לא תסכים עם הדרך שאני בוחרת ללבן את אופן העניינים, והיא תטיח בפני שאין היא תעזור לי בשום דבר ושאני צריכה לשאת לבדי ולהתמודד עם העניין פנים מול פנים. באמת היא תכעס עליי , ותגיד לי שמה שעשיתי באמת לא היה אנושי.
לא ישנתי כל הלילה בגלל שהייתי מוטרדת מכך ומאוד. לא רציתי להעיר את קורין שהיתה שקועה בתרדמה עמוקה. לא ידעתי אם לחלוק איתה את אותן המחשבות האלה הטורדות את לבי , לא רציתי שהיא תחשוב שאני בן אדם לא אנושי ושיכול לפגוע באנשים בכוונה תחילה. החלטתי לבסוף שאני אגש אליה ואני אשאל מה דעתה ומה היא תייעץ לי בנוגע לאוראל ותום.
ניגשתי אליה ביום למחרת , והיא התקרבה לעברי בחיוך. " קורין , אני לא יודעת מה לעשות . אני רוצה לגשת לתום ואוראל , חשבתי על זה כל כך הרבה. ואני רוצה להישאר עם מצפון נקי משום שאנו מסיימות תיכון ועוזבות את הפנימייה. תמיד יש מקום לבקש סליחה ולהתפייס . אני רוצה להיוועץ בך אם ללכת וללבן את אופן העניינים איתם. למרות שיש להם , לתום ואוראל , חברות. אני רוצה להשאיר את מה שקרה מאחוריי." אמרתי בקול קשה.
קורין הביטה בי במבט מוזר , המהמה דבר מה לא מובן , ולאחר הוסיפה:" לסדר איתם את העניינים ?! את יודעת שמה עשית זה לא אנושי ולא מוסרי. פגעת בשני תאומים זהים , למעשה הם אחים. את יצאת עם שניהם במקביל , גם עם תום וגם עם אוראל , מה חשבת , שהשקר לא יתגלה?" נזפה בי קורין.
" תיקחי בחשבון שאני לא אעזור לך , את תצטרכי להתמודד לבדך עם שניהם , את צריכה להתמודד עם השיחת פיוס הזאת, אבל אני חושבת שהיא לא תתרום לכך שהיחסים ביניכם ישובו להיות כמקודם." אמרה קורין ברצינות תהומית.
" אני יודעת , קרנונה . איבדתי את שניהם כחברים קרובים , אבל אני לא רוצה לוותר על ידידותם. אני אוהבת את שניהם. אני לא רוצה לאבד אותם כידידים , ידידים טובים. " אמרתי בכנות.
" למרות שלשניהם יש חברה ? את יודעת , אולי את תיפגעי מהם , לעולם אין לדעת. " אמרה קורין בידיעה מראש , שאולי השיחה הזאת לא תתקיים.
" לשניהם יש חברה , אני שמחה מאוד בשבילם . שהם החליטו להמשיך הלאה ואני עדיין לא. אני אוהבת אותם , כשיהיה לי חבר , אז כבר זה יתנהל אחרת." אמרתי בביישנות.
" כן , לשניהם יש חברה . הם כבר לא צריכים אותך כחברה קרובה. איבדת כל סיכוי לחזור להיות חברתם ושהכול יתרחש כמקודם. אני לא מבינה את הצורך הזה שלך של להיפגש איתם מחדש ולהיות בקרבתם." אמרה קורין בדעתנות.
" כן , אני מודה שזה יהיה קשה מאוד , אני לא יודעת מה תהיה התגובה שלהם. אני לא יכולה לצפות מראש איך תהיה השיחה והאם היא תלך באופן חלק וזורם." אמרתי , מודעת למצב הקיים.
" טוב , תודה על העצה, כל הלילה התחבטתי ברגשות אשם קשים מנשוא וניסיתי להיפטר מהם. " אמרתי בחיוך הכרת תודה.
" אין בעד מה. בהצלחה." קראה קורין בטוב לב.
" תודה לך , קורין." אמרתי בחיוך ביישני.
החלפתי את פיז'מת הקיץ שלי לשמלת בלון בצבע טורקיז . ענדתי בתנוכי אוזניי עגילי פנינה זוהרים ככוכבים.
*

פסעתי לעבר מגורי הבנים בחשש גלוי. לא ידעתי מה תהיה תגובתם של אוראל ותום, עכשיו יש להם חברות. איך אתייצב בפניהם ואומר להם את אשר יושב על ליבי?
הלכתי והצצתי בביישנות מוחלטת לעבר חדר מס' 36 , ראיתי מזווית עיני את אוראל ותום , ואת עדן ונועם , החברות שלהם. לבי נצבט לרגע לראות אותן ביחד עם אוראל ותום. התגברתי על הכאב הרגעי שחשתי ברגע שראיתי זו לראשונה , את החברות שלהם ובכל זאת דוד , שהבחין בי , לא הניח להיכנס אל החדר.
" אין לך כניסה לחדר שלנו. אחרי מה שעשית לתום ואוראל , את עוד מתחרטת? נחמד לשמוע , אבל מאוחר מדי בשביל להתנצל . את לא תוכלי לדבר איתם, כי הם עסוקים עם החברות שלהם. הם כבר לא צריכים אותך." אמר דוד בבוז.

" אני מתחרטת באמת , תן לי להיכנס , בבקשה. חשבתי על זה הרבה. ברצוני לסגור את הפרק הזה בחיי עוד היום. עוד יומיים כולם עוזבים את הפנימייה. וכבר לא תהיה הזדמנות לדבר איתם על מה שקרה." אמרתי , מתחננת.
" תתחנני כמה שאת רוצה , זה לא יעזור לך. אם את באמת מתחרטת על הדברים שעשית לאוראל ולתום. את צריכה לשאול את הסכמתם קודם לכן שאת רוצה לדבר איתם, אם הם בכלל מעוניינים. למרות שנראה לי שהדבר האחרון שהם מעוניינים בו זו את." אמר דוד.

" תראה , דוד. אני מבינה את הכעס הזה. אתה לא מתאר לעצמך עד כמה אני מצטערת. ואין לי סליחה על מה שעשיתי לתום ולאוראל. " אמרתי בכנות.

" יופי שהבנת את זה. ואת זה שיצאת עם שניהם במקביל, זה גם בסדר? את לא נהגת איתם בצורה ישרה ואמינה. אז איך את רוצה בכלל לדבר איתם אחרי מה שעשית להם?." דוד הביט בי בחוסר אמון .

" אני מאמינה שיש תמיד סיכוי להגיע להידברות משני הצדדים, אם הם חפצים בכך. אני מאוד מתחרטת על מה שעשיתי ואני רוצה להתפייס איתם." אמרתי בהשתוקקות.
" אם כן , אני לא מעוניין לשמוע את דברי ההבל שלך, לכי ואני לא רוצה לראות אותך כאן." חתם וטרק עליי את הדלת בחוזקה.

נותרתי לבדי מבלי שהשגתי את מה שרציתי , להתפייס איתם ולא לאבד את ידידותם לפחות, חשבתי במרירות , מה אעשה עכשיו, עליי למצוא פתרון לכך. עלה במוחי רעיון , לכתוב לשניהם מכתבים ולכתוב שברצוני להיפגש עם שניהם במקום כלשהו. במסעדה או בבית קפה .

שבתי לחדר מס' 1 , ישבתי על הכיסא בשולחן הכתיבה, שלפתי מן הקלמר עיפרון והתחלתי לרשום במחברת מכתב לתום ולאוראל .

לתום שלום!
רציתי להזמין אותך מחר לפגישה בבית הקפה 'ג'ו' בכניסה לקניון אחים ישראל. ברצוני לשוחח על מה שקרה לפני חמש שנים וחצי . אני מאוד מצטערת על מה שעשיתי לך , אני מודעת לכך שאיבדתי אותך כחבר קרוב וכבר לא אוכל לתקן את מה שנעשה. כולנו בני אדם אך רחוקים מלהיות מושלמים . שלך , שיר.
כתבתי מכתב דומה אף לאוראל.
לאוראל , שלום!
ברצוני להזמין אותך מחר לפגישה בבית הקפה ג'ו בכניסה לקניון אחים ישראל . ברצוני לשוחח על מה שקרה לפני חמש שנים וחצי. אני מתחרטת על כל מה שעשיתי לך , אני יודעת שכבר לא אוכל לחזור להיות חברה קרובה שלך. אך לפחות אסתפק בידידות שלך. כולנו בני אדם אך רחוקים מלהיות מושלמים. שלך , שיר.

קיפלתי את שני המכתבים , לאוראל ולתום. שמתי את שניהם במעטפות . ושלחתי אליהם בלי שם נמען.
*
אוראל שקע בהכנות לספר המחזור של השכבה, ותום כתב על דוד בספר המחזור. שניהם היו אחראים על הכנת ספר המחזור של שכבת י"ב. יחד עם נויה ושרי. דוד מסר לשניהם מכתבים ללא שם נמען. תום פתח את המכתב ועיין בו בהפתעה בלתי צפויה. שיר! חשב תום בתדהמה , מה פתאום היא נזכרה בנו כעת? גם אוראל קיבל מכתב דומה לשל תום. הוא פתח את המעטפה, והוא הופתע לראות שהמכתב הוא ממני.

" תום , ראית? גם אני קיבלתי מכתב משיר , איזה מוזר! מה היא רוצה מאיתנו עכשיו? יש לנו חברות ישרות וטובות ממנה!" אמר אוראל בביטול.

" נכון , מצוין במכתב שהיא רוצה לדבר איתנו על מה שקרה, ושהיא טוענת שהיא מתחרטת על מה שהיא עשתה לנו. אם זה אמת , אז למה היא לא באה לשוחח איתנו פנים מול פנים?" שאל תום בחוסר הבנה.

" אין לנו מה לדבר איתה כלל. אחרי מה שהיא עשתה ,היא לא שווה לשום דיבורים. אני מתלבט מה לעשות." אמר אוראל בחוסר החלטיות.

" אולי ניתן לה סיכוי לשמוע את דבריה , נראה מה באמת היא רוצה. בוא ניפגש איתה , בלי שעדן , החברה שלי תדע דבר וחצי דבר על כך. אתה לא תפסיד כלום." ניסה תום לשכנע את אוראל.

" טוב , בוא וניפגש איתה בבית הקפה ג'ו. ניתן לה הזדמנות להבהיר את העניינים." חתם אוראל .

עדן ונועם הציצו עליהם בסקרנות. " אתה יכולים להראות לי מה קיבלתם?" התעניינה.

" כלום , באמת , סתם זיכרונות מן העבר." תירץ תום.

"בסדר, רק שתדע שיש לנו הפתעה בשבילכם, לך ולאוראל." אמרה עדן בנעימה חגיגית.

" באמת? ומה ההפתעה?" שאל תום בסקרנות.

" תכף תראה בעצמך , אני לא מגלה דבר." השיבה עדן במסתוריות.

*
ביום למחרת, נסעתי לקניון לכיוון בית הקפה ג'ו . הממוקם בכניסה לקניון אחים ישראל בתלפיות.

התרגשתי מאוד לקראת השיחה עם תום ואוראל, ידעתי שזוהי ההזדמנות היחידה שיש לי ואינני מתכוונת בשום אופן לאבד גם אותה. פסעתי לעברם ונעצתי בהם מבט חסר הבעה.

" שלום! " אמרתי , נרגשת.
" שלום , שיר! איך המרגש?" שאלו תום ואוראל ביחד.
" בסדר , באתי כדי לדבר אתכם בנוגע למה שקרה לפני חמש שנים וחצי." אמרתי במבוכה.

" כן , אנחנו יודעים לפי המכתבים ששלחת אלינו , החלטנו בכל זאת להיפגש פה איתך, לראות מה יש לך להגיד בנושא. אני מוכרח לציין ששיר , פגעת בנו וגרמת לנו עוול, ואיך את בדיוק רוצה שנדבר איתך על מה שקרה? מה שהיה , היה צריך לקרות . " אמר תום , הוא הרים את מבטו לעברי.

" כן , אבל , תום , אני מצטערת על כל מעשיי. אם איבדתי אתכם כחברים קרובים , אז לפחות נהיה ידידים טובים . אני יודעת שלא נוכל לחזור להיות חברים טובים כמו פעם. ואני רוצה להתפייס אתכם , לעשות שלום אתכם, אני מאמינה , שנוכל להגיע להידברות , כלומר , אנחנו." אמרתי בכנות.

" אני מסכים איתך , אני לא יכול להתעלם מן העובדה שפגעת בנו , ויצאת עם שנינו במקביל. אני חושב , שאני אסלח לך , כי אם אני רוצה שהמעגל הזה ייסגר. בואי נהיה ידידים , ידידים טובים. מה דעתך בנושא הזה?." אמר תום בחום.
" אני מסכים , אני רוצה לסגור את הפרק הזה לתמיד ולהשאירו מאחוריי. ושיר , בואי נישאר ידידים. לפחות נסתפק בידידות שלך. " אמר אוראל בביישנות.

" אני אוהבת את שניכם , אותך , אוראל , משום היותך ביישן , רגיש כל כך ומופנם. ואותך , תום , בגלל היותך שובב , חברותי , אנרגטי ושנון. נהנתי בחברתכם ונעמתם לי מאוד , אני לא ארצה לשכוח אתכם!" אמרתי ברגש.

" גם אנחנו לא נשכח אותך, ואת הרגעים היפים והעצובים שחלקנו יחד, אוי, אני שונא פרידות. נקשרנו אלייך מאוד. אוף , למה אני בוכה ?" אמר אוראל בבכי.

" סתם , מדובר בבן אדם שהוא רגיש כל כך. כאחי התאום , אני גם מתרגש יחד איתו. שלא נדע מטומאה, שלא נדע מפרידות קשות מנשוא, " אמר תום בהתרגשות.

" גם לי קשה. ותאמינו לי , שלא נתראה בפנימייה. היי! תתעודדו נוכל להיות בקשר גם דרך הסקייפ. אל ייאוש, ידידים טובים." קראתי בעידוד.

" שיר , את לא מבינה שקשה לנו להיפרד ממך , גם אנחנו רוצים להעניק בעבורך שי קטן לפני שנפרדים לתמיד. זה בשבילך עם המון אהבה." אמר אוראל ברגש.

" וואו, תודה לשניכם, תום ואוראל , עשיתם לי את היום! אני אוהבת אתכם! איזו מתנה נחמדה. אתם מתוקים , ממש תודה!" אמרתי בחיוך.

" אין בעד מה. להתראות , שיר! אנחנו צריכים לזוז." אמר אוראל ותום קם מן הכיסא . הם עזבו את הבית קפה .

הם המשיכו בדרכם, בשובם אל הפנימייה.
*

בשעות אחר הצהריים בנות השכבה התרכזו בחצר האחורית, כדי להצטלם לתמונת המחזור שתעשה היסטוריה, באותו היום , לבשתי את חצאית הג'ינס שלי עם חולצת קשירה ורודה. אני וקורין ניצבנו בשורה החמישית מימין לאוסי וטולי. אחרי כמה ניסיונות שחזרו ונשנו , שוב פעם הצלם ניסה לצלם מזווית אחרת. מחזור ט"ז , חשבתי . מעניין היכן יתמקמו את התמונות שלנו בבניין הלימודים של כיתות יא ' ויב'.

נאנחתי מתוך קלה שנפטרתי מתחושת האשם הקשות שהיו לי לפני השיחה שהיתה עם תום ואוראל. העניינים יתנהלו בצורה זורמת וקלילה.

לאחר מכן , החלו ההכנות לקראת הנשף הסיום של התיכון. לא עיכלתי שאני מסיימת תיכון ועוזבת את הפנימייה. לקחתי חלק גדול יחד עם בנות השכבה , וחברותיי עזרו להן במלאכת ההצגה והנאומים של כל אחת מהן תישא על הבמה. בצד השני של האולם , התיישבו הבנים , בעודם מרימים כיסאות . הם הציבו חמש כיסאות בכל שורה , תוך כדי ריווח בכל שורה ושורה. התאמנתי כי הייתי צריכה לעלות ולבצע שיר " אם תלך " של עידן רייכל. ידיי רעדו תוך כדי שירה , משום כך התעצמה התרגשותי.

כל אחת ואחת מבנות כיתתי עומדות בפני שינוי אמיתי , הן עכשיו צריכות לתרום למדינה , ולעשות שנת שירות לאומי משמעותית ומאתגרת. קורין חברתי תעשה שירות לאומי בביטוח לאומי סניף בעיר. ושאר הבנות יהיו במקומות אחרים , לא העזתי לשאול אותן על כך.

בערב , הגיעו ההורים והחברים של הבנות עם זרי פרחים לכבודן. התרגשתי מאוד , רק אימא שלי באה לבדה בלי אבא שנשאר בבית.
רוב בנות כיתתי הפגינו נוכחות מלאה בנשף הסיום. טולי היתה עם החבר שלה , שהיה גדול ממנה בשלוש שנים.
כשהגיע תורי לעלות לבמה , רעדתי כולי וניסיתי לחמוק מביצוע השיר. גברתי על פחד הבמה שהיה לי תמיד. שרתי בקול זך וטהור , והפנתי את מבטי לעבר הקהל , שמחא כפיים במרץ.

לאחר מכן , החל הטקס חלוקת התעודות סוף שנה וחלוקת תעודת סיום שנים עשר שנות לימוד. קראו לכל בת להתייצב בקדמת הבימה , לשאת נאום קצר , וללחוץ את ידה של המנהלת ולקבל ממנה חיבוק וכמה מילות פרידה על סיום התיכון ועזיבת הפנימייה.

למחרת , קמתי למציאות אחרת , חזרתי להיות שוב בבית. וזו היתה הרגשה מוזרה, כי אמש עדיין הייתי עם כולם וראיתי אותם. עכשיו אני יודעת שהפקתי את המיטב שבי ולשאוף לפסגה למדתי.
-סוף-