פריקה…

אולי אין לי כתיבה מושלמת,אולי נכשלתי בהבעה בכתב,ואולי מלא אנשים יעירו לי עכשיו על שגיאות ניקוד.
אבל הכוונה שלי זה לא להיות סופרת, הכוונה שלי היא לפרוק ולהרגיש טוב יותר עם עצמי.
אני רוצה לספר לכם איך זה להרגיש לא שלם עם עצמך,זה לא משנה מה כולם אומרים,גם אם יחמיאו לי זה לא יעלה לי את הביטחון בשיט,מה שבאמת משנה זה מה אני מרגישה עם עצמי.
בעצם על מי אני עובדת ? אני הכי תלויה באנשים שסביבי,מה שהם יגידו,טוב או רע,מחמאה או העלבה זה ישפיע עלי ברמות מטורפות.
אני מרגישה חסרת ערך לגמרי,עד כדי כך שאני מתביישת לעמוד ליד אנשים אחרים אני מסתכלת על פרצופים אחרים ומשתגעת.
" היא כל כך יפה " " היא כל כך רזה " " היא מתלבשת כל כך יפה " " הבגד הזה כל כך מחמיא לה "
מרוב מחשבות אני פשוט משתגעת , מה יהיה איתי ? מתי אני אפרגן לעצמי ?
ואם זה לא מספיק , יורדים עלי בלי הפסקה והכי גרוע שיורדים על דברים שהם לא בשליטתי…
יורדים על האף שלי , על החצקונים שלי , על העיניים הנפוחות שלי על כל הפנים שלי הם לא מבינים שזה לא בשליטתי מה אני כבר יכולה לעשות ? ניתוח פלסטי ?
רוצים לדעת איך זה משפיע עלי כל הירידות האלה ? אני אגיד לכם איך זה משפיע עלי.
אני מתבודדת,מתרחקת מכולם.
בוכה,בעיקר בוכה בלי הפסקה.
מסתכלת במראה ורואה שהם צודקים,כן אני לא מושלמת,ואני מודעת לפגמים שלי אבל זה לא עוזר לי.
ואני מסתכלת על כולם ופשוט מתוסכלת מעצמי כל כך מתוסכלת שאני הולכת עם הראש בריצפה כל כך מתוסכלת שקשה לי להרים את הראש להסתכל על אחרים כל כך מתוסכלת שקשה לי להסתכל במראה כל כך מתוסכלת שאני מעדיפה להתבודד מאחרים ולהיות עם עצמי כי אני היחידה שרוצה רק לטובתי…