פריקה מטומטמת.
הפצע שעשיתי לעצמי עכשיו בוער כמו אש. עד שחשבתי שהפסקתי עם זה, עד שהתחלתי להרגיש טוב. הייתי משוכנעת שמיכל, הפסיכולוגית שלי, טעתה, שאני לא צריכה את התרופות האלה. האשליה התנפצה. נה-טאקי, את פסיכופתית. מזל טוב. קיבלת עוד סיבה לחתוך את עצמך בגללה. זה מעגל מוזר: אני מרגישה רע, חותכת, מרגישה עוד יותר רע, חותכת עוד… זה יכול להמשיך לנצח. וזה בהחלט ממשיך.
תגובות (3)
את לא צומי ולא מפגרת. גם אני לפני ממש קצת זמן כתבתי פה פריקה. אל תשאלי כמה חתכתי את עצמי, אני מתביישת לספר. אבל לפרוק זה לא צומי. יש לי עצה בשבילך, שאביה קורן מכאן נתנה לי. אבל זה רק אם את באמת רוצה להפסיק לחתוך. יכול להיות שאת נהנית מזה (וזה הגיוני בהחלט), ולא תרצי להפסיק… אם את רוצה להפסיק, אז קחי דף ועיפרון וציירי אותך. (לא חייב להיראות בול כמוך, כן?) ואז בכל פעם שתרצי לחתוך את עצמך, תחתכי את עצמך אבל בציור. קחי עט אדום או משהו כזה ותחרטי קווים על הדף. אולי לראות את זה יעשה לך אותו דבר כמו להרגיש את זה ממש על הבשר… וסתם ככה, אם את צריכה מקום לפרוק בו או עזרה אחרת, את יכולה לפנות אלי. אני אנסה. בהצלחה!❤
אני אנסה את זה… זאת בדיוק הבעיה, אני נהנית מזה. אני רוצה להפסיק ליהנות מזה. להיפטר מההתמכרות המפגרת הזאת. תודה…
תעדכני אותי אם את מצליחה… ❤ לילה טוב!