פרולוג

ירוק תמיד היה הצבע האהוב על נעמה,הוא תמיד הזכיר לה טבע,את ריח הדשא הטרי שהיה במושב.את השדות הירוקים הענקיים בהם הייתה רצה ומשתוללת כשהיא הייתה קטנה,לכן היה לה נורא מוזר שהיא בחדר כולו ירוק וריח הדשא לא נמצא בזיכרונה,או השדות הענקיים.למען האמת נעמה הייתה די מפוחדת,אפילו הרגישה טיפה קלסטרופוביה.
"את בסדר?" שאלה היועצת.
"מה?" נעמה הסיטה את מבטה לטלי,במשך כל הזמן היא בהתה בקירות,הצבועים בירוק בית חולים מתקלף."כן אני בסדר,רק מפוחדת טיפה." המשיכה את המשפט.
"זה טבעי לחלוטין,אבל אני בטוחה שבמהרה תשתלבי פה מהר!" אמרה בחיוך מאולץ,ניסיון גרוע לעודד אותה.
"בכל מקרה,"- טלי המשיכה לדבר- "דברי עם רונה,היא האחראית חדר שלך.את בחדר עם עוד שתי בנות.עדי ורונה.מקסימות מקסימות." שוב פעם דיבורה היה מאולץ לחלוטין.
"תודה היועצת." היא חייכה אליה,כאות תודה על הניסיון לעודד אותה.היא לא ידעה אם לקרוא טלי או לא,כי בבית ספר הקודם שלה היה צריך לפנות לכולם כ"המנהל","היועצת" או "המורה."
טלי דחפה לידיה חוברת עם כותרת ענקית: 'ברוכים הבאים לפנימיית חוות הנוער'.
היא תחבה את החוברת לתיקה ויצאה מחדר היועצת.המזוודות שלה כבר היו בתוך החדר שלה,היא רק הייתה צריכה לחפש רונה שתתן לה מפתח לחדר.
נעמה החליטה לחזור לחדר,לראות אם היא שמה.
עדי פתחה לנעמה את הדלת.בפתח הדלת עמדה ילדה בלונדינית עם שורשים שחורים ממש ארוכים,כך ששיערה היה חצי שחור-חצי בלונד.פרצופה היה מעט שמנמן כמו מבנה גופה.
"מה?" שאלה באי נחמדות,לועסת מסטיק בקולניות יתרה.
"אממ .." נעמה הייתה נבוכה. "אני השותפה החדשה שלך לחדר,נעמה…." אמרה בקול כמעט חרישי.
"אה!את הילדה החדשה!"-גוון קולה פתאום נהיה נחמד בבת אחת-"נעים מאוד!"
"כן,את רונה?" שאלה.
"לא,היא בטח במחששה." ענתה וטרקה את הדלת.
נעמה החלה ללכת סחור-סחור בכל המבנה.המון פרצופים לא מוכרים חלפו על פנייה.
חבורת נערות מצחקקות,זוג מתנשק,חבורת נערים שהשוו איזה רכב הכי טוב.לאחר שעתיים היא כבר התייאשה וניסתה לחזור לחדר,אבל עדי לא הייתה בחדר ולא היה לה מפתח.
נעמה התיישבה על הספסל בחוץ,מיואשת מהחיים.
כעבור חצי שעה נערה התיישבה לידה והתחילה לעשן.
היה לה פירסינג בגבה ובעגיל אף,שיערה היה חום –אדמדם,איפורה היה כבד מאוד ופרט לנעליי הדוקטור מרטינס האדומות שלה כל לבושה היה שחור.
נעמה הייתה בשוק,בחיים היא לא ראתה מישהי כזאתי.אבא של נעמה בחיים לא הרשה לה לעשות עגילים,הוא אמר שזה הורס את הגוף שאלוקים נתן לנו.
"רוצה סיגריה?" שאלה את נעמה.
"לא … " ענתה .
"אז תפסיקי פאקינג לבהות בי,אני לא אטרקציה!" צעקה עליה.
"א .. אני מצ ..מצטערת." גימגמה.היא החליטה להציג את עצמה לנערה,אולי ככה
היא תהיה נחמדה אליה. "אני נעמה.אני חדשה פה." הושיטה לה את ידה.
הנערה המשיכה לעשן ואפילו לא לחצה את היד חזרה.
"אני רונה וממש לא בזין שלי לרכוש חברים חדשים." אמרה בעצבנות.
"רגע …" נפל לנעמה האסימון. "את רונה מחדר 379?"
"כן.אז?"
"את האחראית חדר שלי,כל היום חיפשתי אותך שתביאי לי את המפתח." היא רצתה לצעוק עליה,אבל במילא הייתה לא נחמדה והן אמורות להיות שנתיים בחדר אחד קטן,אז עדיף שלא,חשבה לעצמה.
"אה .." רונה הוציאה עשן מפיה. "את מחליפה את קטיה."
"מי זאת קטיה?"
"היא זאתי שעזבה עכשיו,כל יום היא הייתה מביאה לחדר בנים אחרים והייתי צריכה לשמוע אותה מזדיינת עם כולם.רוסיה זונה."
נעמה הזדעזעה לשמוע את זה,באותו רגע היא החליטה לצאת עליה.
"זה ממש גזעני!"
"זה לא גזעני,-אמרה רונה באדישות-"זה ציון עובדה.זה כמו להגיד שכל האתיופים מסריחים,התבלינים של האתיופים ממש מסריחים.זה גזעני להגיד את האמת?"
נעמה נחרדה מהדברים שרונה אמרה,אבל אחרי היום לא ממש היה לה כוח להתווכח איתה.
רונה קמה ופתחה את דלת החדר.
"את באה?"