פעם

פעם פחדתי שאהפוך לסתם עוד אחת.
מישהי שדומה לחלוטין לכול השאר.
ההליכה, המראה, אפילו צורת הדיבור.
חששתי שיום אחד אתעורר ואני אראה במראה מישהי אחרת, לא טובה יותר, אלא שונה.
לא, לא שונה, אלא דומה באופן מפחיד לכול השאר.
חששתי, שאני לא אוכל לזהות את עצמי יותר.
פחדתי שאאבד את מה שהופך אותי להיות אני.
אבל עכשיו, אני יודעת שזה מגוחך.
הרי איך דבר שלא קיים יכול ללכת לאיבוד?