פנימייה בלב ים- פרק שני

זה פרק שחברה שלי כתבה :)
היא כותבת מדהים!
אוקיי הנה הוא,
ופרסמתי את זה למרות שאפחד לא הגיב לפרק הראשון
~~~~~~~~~~~~~~~~~~
"הדוד שלך הוא המנהל?" שאלתי, נדהמת. "ברור" היא ענתה לי, כאילו זה מובן מאליו. "יקח לנו להגיע לשם שלושה ימים. אם את שולטת ביסודות, את יכולה לעשות שנגיע לשם מהר יותר?" היא שאלה. "ו…רגע, באיזה מהיסודות את שולטת?" היא הוסיפה לאחר היסוס קל. "אני שולטת בכולם" אמרתי בשקט. ציפיתי לתדהמה, הפתעה, אבל לא, היא רק הנהנה לעצמה. "כפי שחשבתי" מלמלה. לא עניתי לשאלה הראשונה שלה. "איך קוראים לך?" שאלתי בבישנות. "רייצ'ל" היא ענתה ופנתה לספר שהיה מוטל לצידה. נעים להכיר חשבתי. זאת הבת הראשונה שפגשתי מאז שיצאתי מהמחוז שלי. מעניין, כול האנשים מוזרים כמוה? "לא, אני מיוחדת" היא ענתה. אמרתי בקול את המחשבות שלי- לא טוב. הוצאתי ספר מהמזוודה הקטנה ביותר, חלצתי נעליים ונשכבתי על המיטה וקראתי. הערב ירד והרגשתי שהמיטה חורקת. "את באה לאכול?" שאל קול. סגרתי את הספר. "כן, רק רגע" אמרתי וקמתי מהמיטה. הכנסתי את הספר לתיק והוצאתי מסרק קטן מהמזוודה. "להסתרק? למה? השיער שלך גם ככה נראה מושלם" רטנה רייצ'ל מאוחריי. "תודה. אבל הוא לא. יש בו הרבה קשרים." עניתי "ואת לא הולכת לחדר האוכל ככה, נכון?" שאלתי קצת בגועל אחרי שראיתי את מה שהיא לבשה. "למה? זה בסדר" רייצ'ל אמרה, קצת מתגוננת וקצת נעלבת. "לא עם הסוודר הזה. הוא ממש לא מתאים לך." השבתי, שוכחת לגמרי מהביישנות ומתעלמת מהגינונים שלימדו אותי.לעשות שנגיע לשם מהר יותר?" היא שאלה. "ו…רגע, באיזה מהיסודות את שולטת?" היא הוסיפה לאחר היסוס קל. "אני שולטת בכולם" אמרתי בשקט. ציפיתי לתדהמה, הפתעה, אבל לא, היא רק הנהנה לעצמה. "כפי שחשבתי" מלמלה. לא עניתי לשאלה הראשונה שלה. "איך קוראים לך?" שאלתי בבישנות. "רייצ'ל" היא ענתה ופנתה לספר שהיה מוטל לצידה. נעים להכיר חשבתי. זאת הבת הראשונה שפגשתי מאז שיצאתי מהמחוז שלי. מעניין, כול האנשים מוזרים כמוה? "לא, אני מיוחדת" היא ענתה. אמרתי בקול את המחשבות שלי- לא טוב. הוצאתי ספר מהמזוודה הקטנה ביותר, חלצתי נעליים ונשכבתי על המיטה וקראתי. הערב ירד והרגשתי שהמיטה חורקת. "את באה לאכול?" שאל קול. סגרתי את הספר. "כן, רק רגע" אמרתי וקמתי מהמיטה. הכנסתי את הספר לתיק והוצאתי מסרק קטן מהמזוודה. "להסתרק? למה? השיער שלך גם ככה נראה מושלם" רטנה רייצ'ל מאוחריי. "תודה. אבל הוא לא. יש בו הרבה קשרים." עניתי "ואת לא הולכת לחדר האוכל ככה, נכון?" שאלתי קצת בגועל אחרי שראיתי את מה שהיא לבשה. "למה? זה בסדר" רייצ'ל אמרה, קצת מתגוננת וקצת נעלבת. "לא עם הסוודר הזה. הוא ממש לא מתאים לך." השבתי, שוכחת לגמרי מהביישנות ומתעלמת מהגינונים שלימדו אותי.

"אז עם זה" היא אמרה בהחלטיות ולבשה סוודר אחר. "זה הרבה יותר טוב" אמרתי בחיוך- החיוך הראשון שלי להיום. אחרי כ- 5 דקות הינועל הסיפון תרות אחר חדר האוכל. "בואי כבר" משכה בידי רייצ'ל לכיוון לא מוגדר. עקבתי אחריה מבולבלת. כל היום הזה הוא כבר יותר מדיי בשבילי חשבתי כשראיתי את כל האנשים בחדר האוכל. היו שם יותר אנשים מאשר באירועים המשפחתיים שלי. "זה בערך אלף ילדים" אמרה לי רייצ'ל כשראתה את מבטי. תקפה אותי סחרחורת. "לאט. לאט. הכול יהיה בסדר" רייצ'ל לחשה לי. הלכתי איתה לשולחן שאף אחד לא ישב בו. "שלום" אמר ילד שנעמד ליד השולחן שלנו. הוא בחן לרגע את רייצ'ל ואז מיקד את מבטו בי. "היי" גייסתי את כל כוחי שלא לגמגם. "אפשר לשבת כאן?" הוא שאל אותי. "אני חושבת שכן" אמרה רייצ'ל ותקעה בי מרפק בצלעות. "כן" אמרתי והוא התיישב מולנו. "זה כאב" לחשתי לה. "זה היה אמור" היא לחשה לי בחזרה. "אז…מאיפה אתם?" הוא שאל במבוכה. "מצרפת. שתינו." רייצ'ל תפסה את הפיקוד. "אתה מאמריקה, קוראים לך תום, בן בכור מבין שניים, ההורים שלך צעירים, משפחה ממוצעת" ולאחר רגע הוסיפה "מניו יורק, בוסטון. אה, ואתה מחבב את רוז" הוא הסמיק מאוד. "סלח לה, היא לפעמים חסרת טקט" נחלצתי לעזרתו, מנסה לחפות על התתפרצות הדיי מביכה של היותר מדיי פרטים של רייצ'ל. צריך לדעת מתי לסתום את הפה. רייצ'ל נעצה בי מבט מרוגז. "שלום" אמר קול לידי. עוד בן גלש והתיישב ליד תום. רייצ'ל עצרה את עצמה בזמן. "אני רוז וזאת רייצ'ל" אמרתי, מגייסת את כל הכישורים החברתיים שלי. "אני תום" אמר תום. "ואני ג'ייק" הציג את עצמו הילד השני.

"טוב, נתראה מחר" אמרה ריצ'ל בחביבות מעושה כשעמדנו לצאת מחדר האוכל. "ביי" נופפו לנו שני הבנים. רייצ'ל הלכה במהירות לחדר שלנו ואני נאלצתי לרוץ כדי לעמוד בקצב שלה. "ראשונה במקלחת!" צעקה רייצ'ל ברגע שנכנסנו לחדר. "טוב, תהני" אמרתי לה ופניתי לחפש את הפיג'מה שלי באחת מהמזוודות. אחרי דקה, רייצ'ל יצאה מדלת שלא הבחנתי בה קודם "תפסי" היא אמרה וזרקה עליי מגבת. אחריי מקלחת קצרה, נשכבתי במיטה. נשמעו צעקות "כיבוי אורות! כיבוי אורות!" קמתי וכיביתי את האור בזריזות. "לילה טוב" מלמלתי. "לילה טוב" היא מלמלה בחזרה ועד מהרה שקעתי בשינה.