פחמימות

זה נושא מאוד כואב וקשה אבל הסוף לא היה מובן לי בקלות. חשבתי שהדוברת רק הצביעה על הפח והיה קשה לי להבין איך הכריך של דריה הגיע לפח. אחר כל הבנתי שהכריך שלה היה בפח מלכתחילה, כאן אני חושבת שכדאי היה להוסיף ״אני רואה *בתוכו* שקית אוכל״ כהדגשה לזה שהאוכל של דריה נמצא בפח. בכל מקרה, אהבתי.

נחמד, סוף סוף התוכן קצת שונה! תמיד הדמות הראשית היא זו שסובלת… תיקונים:
1. יש לך ירידות שורה שלא במקום. (תסתכלי מהמחשב) שורות 2-3, 7-8, 10-11, 14-15.
2. יש בעיית זמנים: בהתחלה כתבת "שאלה אותי דריה" לאחר מכן "אני אומרת וממשיכה", וכן הלאה את מזגזגת בין עבר והווה. תחליטי זמן אחד ותתקבעי עליו.
3. *הגוף. שגיאת מקלדת, לא נורא.
4. "אני קמה, והולכת לפח, לזרוק את עטיפת הכריך." שני הפסיקים חסרי טעם.
5. בפסקה אחרונה, בשורה הראשונה, את צריכה לשים אחרי 'לדריה' פסיק או נקודה, אני לא בטוחה.
6. "אני הצבעתי על הפח והלכתי, לדעתי לא משנה מה היא חשבה מעשיי, כמו שאף פעם לא אכפת לי." הניסוח לא נכון. תשני את המשפט למשהו כמו "הצבעתי על הפח והלכתי, לא משנה לי מה היא חשבה על מעשיי, כמו שאף פעם לא אכפת לי." אני חושבת שגם אני טעיתי איפושהו פה אז אל תסמכי על זה חח
7. "אבל כבר אז הייתי רחוקה מהכיתה." לשם מה "אבל"? אין כאן ניגוד או משהו…
כדאי לך לחזור כמה פעמים על הטקסט, כדי לזהות טעויות.

הביקורת נועדה לשיפור, ללא כל כוונה להעליב (:
בהצלחה!

סיפור מהמם!
מסר יפה :)
עצוב לי שיש כאלה נערות… :(

תודה על הביקורת!!