פחד 2 – בורחת ומרגישה רע

ואז ראיתי את המחבלים\פדופילים האלה.הלב שלי היה על 1000. לא. לא. צבטתי את עצמי. ואז קרה עוד יותר גרוע הם ראו אותי. ועכשיו שום דבר לא היה קרוב אליי. לא הסופר, לא הבית שלי, לא הבית של חברה שלי, ולא בית של מישהו שאני מכירה. אצל כל מישהו מהם היה עוד איזה 300 מטר. אולי אני מדמיינת, אולי אני בתוך חלום, אולי יש לי אשליות, רצתי למקום שאני הכי אוהבת, בתקווה שיתן לי הגנה . רצתי אל העץ שאני הכי אוהבת להיות עליו ולהביט על הנוף. שהוא היה 250 מטר ממני. ו60 מטר מהבית שלי. הגעתי אליו עליתי.וישבתי על אחד הענפים שלו. הם לא באו. ואז הלכתי לבית שלי. לא ראיתי אותם למזלי, הגעתי. ואמא שלי שאלה :\" למה התעקבת כולכך ? היית אמורה לחזור לפני שעתיים וחצי! \" מצתערת, פשוט.. מילמלתי, פשוט, חיפשתי מתנה לחברה שלי בחנות בגדים. והמוכרת, העוזרת כלומר. הציעה לי מלא בגדים. ואז הלכתי לקנות קפה ו.. אמא שלי עצרה אותי:\" את בטוחה שאין עוד משהו שאת רוצה לספר לי?\" היא שאלה. לא, חוץ מזה שהמוכר הציע לי מלא משקאות לא. (המצאתי תשובה.) אוקיי אמי אמרה לי.
הלכתי לישון.. חזרתי ב9 וחצי, ולא רציתי להמשיך לסחוב את זה עליי עוד שעתיים. הלכתי לישון, כשכל הלילה החלום שלי היה שהפדופילים\\מחבלים האלה רודפים אחריי. קמתי ליום שישי עם הרגשה רעה. לא רציתי לקום מהמיטה היום. אמא שלי הלכה לעבודה. אבא שלי גם. אחותי לחבר שלה, ואח שלי לעבודה החדשה שלו. אף אחד לא יודע מה קרה לי, לא סיפרתי לאף אחד. זהו זהו. נגמר. הכל מאחורי. צריך לישכוח מזה אז נעלתי את הבית והלכתי לעבודה של אח שלי. עדיין פחדתי להישאר לבד, אבל לפחות יש משהו טוב מזה. הבנתי שאני יכולה להציל את עצמי עם הכוחות של עצמי. ואז הגעתי. אבל שיחקתי בפאלפון שעה,שניים. אח שלי כיבד אותי בגלידה ואייס קפה. ואז שוב. ראיתי אותם….