עשרים שנה

במבט על החיים , בפעימות של עשרים שנה ,
הראשונות הכי קריטיות ומשמעותיות משם מתעצבת אישיותו של אדם ,
הבסיס ,הערכים והאמונות וכל ה'כלים' וכישורים שרכש ולמד בעשרים שנותיו הראשונות להמשך הדרך
מלא בתיקוות , חלומות ושאיפות .

אז הוא יוצא להגשים ,רוצה את הכל קרירה, לימודים , טיולים ,חברים ,אהבה משפחה וגם כסף ,
וואי צריך מלא כסף
רק המחשבה על זה עושה לי בחילה .

אז בן אדם במרוץ ומרדף החיים
בעשרים שנה הבאות הוא בונה עולמו מתעטף ב'חומרי' מתרכז במה שצריך ולא רק במה שרוצה , ויש מלא דברים שקורים שאי אפשר לחשב ,כשזה עינין הכרחי ואתה גם נאלץ .
וזה מצחיק ודי משעשע להבין
, לא חשוב עד כמה שאנחנו מתכננים , למדנו כבר שלאלוהים יש תוכניות משלו איך לנהל פה את העינינים .
אז רצים וממשיכים כי כבר יש מלא מחוייבויות של החיים בעיקר משפחה וילדים , קריירה וכסף וכסף וכסף רודפים ואוספים כי עכשיו זה הזמן , הכי הכרחי !
אך רוצים גם להיות מאושרים !
וזה לא שבגיל ארבעים זהו אפשר לנוח , מכאן דווקא העלילה מסתבכת לפעמים מתעוותת , אנחנו פחות תמימים , הרי בדרך גם נופלים וקמים לומדים ולומדים מתחכמים …
וגדלים , מנסים להבין איפה הלכו להם השנים ? ומי זה בכלל הבן אדם הזה שגר איתנו בבית ? אנחנו בכלל מכירים ?
עשרים שנה כבר גרים יחד , האם הם מכירים אותי ?!

ניזכרים , את מה ומי באמת שכחנו ומתחילים לשאול את עצמינו מה באמת הדברים החשובים לנו , ואז מגלים שנטשנו הכל מבלי לחשוב , רק רצנו ורצנו כמו חמורים בראש,
רק בשביל להתקע בניקודה ,שאין כבר דרך ממנה חזרה .

מוכרחים לעשות שינויים כי העשרים שנה הבאות לא יהיו יותר קלות .
הבנת שעשרים שנה עוברות מהר ואתה עוד לא בטוח אם אתה רוצה להתבגר , אז אתה מתחיל להלחץ קצת כי מושג הזמן מתחיל להתכווץ ולא בא לך לרוץ יותר כמו חמור, בא לך לחיות קצת את החיים וכמו סוס פרא לדהור
ולאכול בשדה את כל הפרחים , להשתחרר מכל העול ולמצוא בכלל את עצמו , להיות קצת אנוכי ולקחת בשבילו .

משהו בדרך אבד , אך לא נכחד
החלומות ותיקוות ממש שונות,
מאלו של העשרים שנה הראשונות
אבל אין שום ספק שלאורך כל הדרך
כל אדם בליבו מבקש שעוד בחייו הקצרים יספיק להגיע …
לדעת ולגעת , באהבה ללא גבולות ותנאים .
אהבה מלאה בתמימות כמו פעם שעוד היינו ילדים .